Guía de perplejos III 3
La visión de la Merkavá
Cuando Yejezkel —la paz sea sobre él— describió la Merkavá, lo que había relatado al comienzo del libro se le concedió de nuevo como una misma percepción, una segunda vez, al ser transportado «en visión profética a Yerushaláyim» (Yejezkel 8:3) — y allí nos aclaró cosas que en la primera ocasión no se habían explicado. Una de ellas es que pasó de la palabra «jayot» a la palabra «keruvim», y nos hizo saber que las jayot hakodesh mencionadas al principio son también malajim — quiero decir: los keruvim. Dijo: «Y al andar los keruvim andaban los ofanim junto a ellos, y al alzar los keruvim sus alas para elevarse de la tierra, tampoco se apartaban los ofanim de su lado» (Yejezkel 10:16) — y reforzó así el vínculo de los dos movimientos, tal como ya señalamos. Después dijo: «Esa es la jayá que vi bajo el Elohei Israel junto al río Kevar, y supe que eran keruvim» (Yejezkel 10:20) — y devolvió las mismas formas y los mismos movimientos, con lo que quedó claro que las jayot son los keruvim y los keruvim son las jayot.
מורה הנבוכים · חלק ג · פרק ג
Después, en este segundo relato, aclaró otro punto, a saber, que los ofanim son las esferas — dijo: «A los ofanim, a mis oídos se los llamó galgal, la esfera» (Yejezkel 10:13). Luego aclaró un tercer punto acerca de los ofanim, y dijo sobre ellos: «Pues hacia el lugar adonde se volvía la cabeza, tras ella iban; no giraban al andar» (Yejezkel 10:11) — con lo que aclaró que el movimiento necesario de los ofanim, en verdad, sigue «al lugar adonde se vuelve la cabeza», que ya había explicado que va «hacia donde estuviera el espíritu para ir» (Yejezkel 1:20). Después añadió un cuarto punto acerca de los ofanim, y dijo: «Y los ofanim estaban llenos de ojos alrededor, los cuatro, sus ofanim» (Yejezkel 10:12) — y este punto no lo había mencionado al principio.
Después dijo sobre los ofanim, en esta última percepción: «Su carne, sus espaldas, sus manos y sus alas» (Yejezkel 10:12) — y al principio no había atribuido a los ofanim ni carne, ni manos, ni alas, sino que eran cuerpos y nada más; y al final volvió a decir que tienen carne, manos y alas, pero no les atribuyó forma alguna. Después aclaró también en esta segunda percepción que cada ofán se asocia a un keruv, y dijo: «Un ofán junto a un keruv y un ofán junto a un keruv» (Yejezkel 10:9). Después aclaró aún aquí que las cuatro jayot son una sola jayá, por estar unidas unas con otras — dijo: «Esa es la jayá que vi bajo el Elohei Israel junto al río Kevar» (Yejezkel 10:20). Y a los ofanim también los llamó «un solo ofán en la tierra» (Yejezkel 10:9), aun siendo cuatro ofanim como se había mencionado — por estar unidos unos con otros y ser todos «una sola semejanza para los cuatro» (Yejezkel 10:10). Esto es lo que nos añadió de aclaración sobre la figura de las jayot y de los ofanim en esta segunda percepción.
כאשר זכר יחזקאל – עליו השלום – מתואר ה׳מרכבה׳ מה שסיפר בתחילת ה׳ספר׳ שבה לו ההשגה ההיא בעצמה פעם שנית כשנישא ׳במראה הנבואה לירושלים׳ ובאר לנו דברים שלא התבארו תחילה. מהם – שהעתיקנו ממילת ׳חיות׳ למילת ׳כרובים׳ והודיענו ש׳החיות׳ הנזכרות תחילה הם גם כן ׳מלאכים׳ – רצוני לומר: ה׳כרובים׳. – אמר ״ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם ובשאת הכרובים את כנפיהם לרום מעל הארץ לא יסבו האופנים גם כן מאצלם״, וחיזק הקשר שתי התנועות כמו שזכרנו, אחר כך אמר ״היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה״ והשיב הצורות בעצמם והתנועות בעצמם, והתבאר שה׳חיות׳ הם ה׳כרובים׳ וה׳כרובים׳ הם ה׳חיות׳. ואחר כך באר בזה הסיפור השני ענין אחר, והוא שה׳אופנים׳ הם ה׳גלגלים׳ – אמר ״לאופנים – להם קורא הגלגל באזני״. אחר כך באר ענין שלישי ב׳אופנים׳ ואמר בהם ״כי המקום אשר יפנה הראש – אחריו ילכו לא יסבו בלכתם״ – הנה באר שתנועת ה׳אופנים׳ ההכרחית אמנם היא נמשכת ׳אל המקום אשר יפנה הראש׳ שבאר שהוא נמשך ׳אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת׳. ואחר כך הוסיף ענין רביעי ב׳אופנים׳ ואמר: ״והאופנים מלאים עינים סביב לארבעתם אופניהם״ – ולא זכר זה הענין תחילה. אחר כך אמר ב׳אופנים׳ בזאת ההשגה האחרונה ״בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם״ – ולא זכר ל׳אופנים׳ תחילה לא ׳בשר׳ ולא ׳ידים׳ ולא ׳כנפים׳ אבל שהם גופים לבד, ושב באחרונה לאמר שהם בעלי בשר וידים וכנפים אבל לא זכר להם צורה כלל. אחר כך באר גם כן בזאת ההשגה השנית שכל ׳אופן׳ ייוחס ל׳כרוב׳. ואמר: ״אופן אחד אצל הכרוב אחד ואופן אחד אצל הכרוב אחד״. אחר כך באר עוד הנה שהארבע ׳חיות׳ הם ׳חיה אחת׳ להדבק קצתם בקצתם – אמר ״היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר״. וה׳אופנים׳ גם כן אמנם קראם ״אופן אחד בארץ״ ואף על פי שהיו ׳ארבעה אופנים׳ כמו שנזכר – להדבק קצתם בקצתם והיותם כולם ״דמות אחד לארבעתן״. זה מה שהוסיף לנו מן הבאור בתמונת ה׳חיות ו׳האופנים׳ בהשגה הזאת השניה.
