Capítulo primero
La buena conducta
Alejarse de la soberbia hasta el último extremo. Y otro tanto de la adulación, de la mentira y el embuste, de la burla, del chisme y de la ira.
א. לְהִתְרַחֵק מִן הַגַּאֲוָה בְּתַכְלִית הָרִיחוּק:
ב. וְכֵן מִן הַחֲנִיפוּת:
ג. וְכֵן מִן הַשֶּׁקֶר וְהַכָּזָב:
Que se guarde del tropiezo de los votos, y de agraviar a las personas —ya sea en el dinero, ya sea en las palabras—, y de su envidia y de su odio.
ד. וְכֵן מִן הַלֵּיצָנוּת:
ה. וְכֵן מִן הָרְכִילוּת:
Que no ponga mote a su compañero, ni lo llame con el apodo que otros le pusieron —salvo que ya no sea mencionado ni honrado por su nombre propio.
ו. וְכֵן מִן הַכַּעַס:
ז. ח. שֶּׁיִּזָּהֵר מִמִּכְשּׁוֹל הַנְּדָרִים, וּמֵאוֹנָאוֹת הַבְּרִיּוֹת, הֵן בְּמָמוֹן הֵן בִּדְבָרִים. וּמִקִּנְאָתָם וּמִשִּׂנְאָתָם:
Que no cuente lashón hará ni lo acepte.
ט. שֶּׁלֹּא יְכַנֶּה שֵּׁם לַחֲבֵרוֹ, שֶּׁלֹּא יִקְרָאֶנּוּ בְּכִנּוּי שֶּׁכִּנּוּהוּ אֲחֵרִים, אִם לֹא יִהְיֶה נִזְכָּר וְנִכְבָּד בִּשְּׁמוֹ:
י. שֶּׁלֹּא יְסַפֵּר לְשּׁוֹן הָרָע וְשֶּׁלֹּא יְקַבְּלוֹ:
Que no se siente con los ociosos de las esquinas, ni en la reunión de las sinagogas de los ignorantes (amei haaretz).
יא. שֶּׁלֹּא יֵשֵּׁב עִם יוֹשְּׁבֵי קְרָנוֹת, וְלֹא בִּישִּׁיבַת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶּׁל עַמֵּי הָאָרֶץ:
Que no ponga los ojos en una mujer que le está prohibida.
יב. שֶּׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בְּאִשָּׁה שֶּׁהִיא אֲסוּרָה לוֹ:
Que no converse durante la copa de la bendición.
יג. שֶּׁלֹּא יָשִׂיחַ עַל כּוֹס שֶּׁל בְּרָכָה:
Que no hable desde que comienza Baruj sheamar hasta que termina las tefilot en voz baja, ni mientras el shaliaj tzibur repite la tefilá —salvo en palabras de Torá, en asunto de mitzvá, o para dar el shalom y devolverlo.
יד. שֶּׁלֹּא יְסַפֵּר מִשֶּׁיַּתְחִיל בָּרוּךְ שֶּׁאָמַר עַד שֶּׁיְּסַיִּיִם תְּפִלּוֹת לַחַשּׁ, וְלֹא בְּעוֹד שֶּׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל הַתְּפִלָּה, אֶלָּא אִם כֵּן בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אוֹ בִּדְבַר מִצְוָה אוֹ לָתֵת שָּׁלוֹם וּלְהַחֲזִיר שָּׁלוֹם:
Que no hable durante la recitación del Halel, ni mientras el shaliaj tzibur lee la Torá.
טו. שֶּׁלֹּא יְדַבֵּר בִּקְרִיאַת הַהַלֵּל, וְלֹא בְּעוֹד שֶּׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר קוֹרֵא בַּתּוֹרָה:
Que no coma pan casero de kutim ni de panadero, a menos que no encuentre de un israelita.
טז. שֶּׁלֹּא יֹאכַל פַּת בַּעֲלֵי בָּתִּים שֶּׁל כּוּתִים וְלֹא שֶּׁל פַּלְטָר, אֶלָּא אִם כֵּן לֹא יִזְדַּמֵּן לוֹ שֶּׁל יִשְׂרָאֵל:
Que no participe en un banquete opcional (seudat hareshut). (Conforme a lo que se escribe más adelante, en el §121.)
יז. שֶּׁלֹּא יִסְעוֹד בִּסְעוּדַת הָרְשּׁוּת. (וכפי מה שכתוב עוד להלן בסי' קכא):
Que no se enrede en charla vana. Y que procure estudiar de noche hasta quedarse dormido entre palabras de Torá, y no entre charla ociosa.
יח. שֶּׁלֹּא יָשִׂיחַ שִׂיחָה בְּטֵלָה. וְיִזָּהֵר לִלְמוֹד בַּלַּיְלָה עַד שֶּׁיִּשַּׁן מִתּוֹךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה בְּטֵלָה:
Que no se exponga a la duda del crepúsculo. Que advierta a los de su casa sobre la observancia del Shabat, y que se adelante a rezar la tefilá de minjá en la víspera de Shabat, para aceptar sobre sí el Shabat cuando aún es de día.
יט. שֶּׁלֹּא יַכְנִיס עַצְמוֹ בְּסָפֵק חֲשֵּׁכָה. וְיַזְהִיר בְּנֵי בֵּיתוֹ עַל שְּׁמִירַת שַּׁבָּת, וְיַקְדִּים לְהִתְפַּלֵּל עֶרֶב שַּׁבָּת תְּפִלַּת מִנְחָה כְּדֵי שֶּׁיְּקַבֵּל עָלָיו הַשַּׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם:
Cuando llegue la hora de alguna de las tres oraciones del día, que deje todos sus asuntos y rece. Y lo primero de todo: que guarde sus ojos de cuanto no le pertenece.
כ. כְּשֶּׁיַּגִּיעַ עֵת תְּפִלָּה מִשָּׁלשּׁ תְּפִלּוֹת שֶּׁבַּיּוֹם, יַנִּיחַ כָּל עֲסָקָיו וְיִתְפַּלֵּל. וְרֹאשּׁ כָּל הַדְּבָרִים שֶּׁיִּשְּׁמוֹר אֶת עֵינָיו מִכָּל דָּבָר שֶּׁאֵינוֹ שֶּׁלּוֹ:
Que no hable entre la netilat yadayim y la berajá de hamotzí. Y que se adelante a saludar a toda persona.
כא. אַל יְדַבֵּר בֵּין נְטִילַת יָדַיִם לְבִרְכַּת הַמּוֹצִיא. וְיַקְדִּים שָּׁלוֹם לְכָל אָדָם:
Que bendiga a su Creador, que sacia el alma anhelante. Y si lo maldicen o lo afrentan, que no les responda nada, sino que sea de los que soportan la ofensa.
כב. לְבָרֵךְ אֶת בּוֹרְאוֹ שֶּׁהִשְׂבִּיעַ נֶפֶשּׁ שּׁוֹקֵקָה. וְאִם יְקַלְּלוּהוּ בְּנֵי אָדָם אוֹ יְחָרְפוּהוּ, אַל יָשִּׁיב לָהֶם דָּבָר אֶלָּא יְהֵא מִן הַנֶּעֱלָבִים:
Que no salga a pleitear con prisa, y que se aleje de los juramentos. Y de los votos, porque por el pecado de los votos mueren los hijos.
כג. וְאַל יֵצֵא לָרִיב מַהֵר, וְיִתְרַחֵק מִן הַשְּׁבוּעוֹת. וּמִן הַנְּדָרִים, כִּי בַּעֲוֹן הַנְּדָרִים בָּנִים מֵתִים:
Que se aleje de la risa y de la ira, porque enturbian el espíritu y la mente del hombre. Que sirva siempre a su Formador con amor. Y que no deje sin hacer nada de cuanto toca a esta takaná.
כד. וְיִתְרַחֵק מִן הַשְּׂחוֹק, וּמִן הַכַּעַס, כִּי מְבַלְבֵּל רוּחוֹ וְדַעְתּוֹ שֶּׁל אָדָם. וְשֶּׁיַּעֲבוֹד תָּמִיד לְיוֹצְרוֹ בְּאַהֲבָה. וְשֶּׁלֹּא יַנִּיחַ דָּבָר לַעֲשׂוֹת מֵעִנְיַן זֹאת הַתַּקָּנָה:
Amar a HaShem con todo tu corazón, con toda tu alma y con todo tu haber. Y al recitar «...Adonái tu Dios con todo tu corazón», etc., resuelve entregar tu cuerpo y tu hacienda por Su santidad. Con ello cumplirás en ti mismo las palabras del salmista: «Porque por Ti nos matan cada día» (Tehilim 44:23).
כה. לֶאֱהוֹב אֶת ה' בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְּׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. וְהַסְכֵּם בְּאָמְרְךָ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וְגוֹ' לִמְסוֹר גּוּפְךָ וּמָמוֹנְךָ עַל קְדֻשָּׁתוֹ. וּבָזֶה תְּקַיֵּם בְּעַצְמְךָ דִּבְרֵי הַמְּשּׁוֹרֵר כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם:
Confiar en HaShem con todo tu corazón y creer en Su providencia particular. Con ello cumplirás en tu corazón la unidad perfecta: al creer en Él, que Sus ojos recorren toda la tierra y están sobre todos los caminos del hombre, que escudriña el corazón e indaga las entrañas. Porque quien no cree «que te saqué de la tierra de Mitzraim», tampoco cree en «Yo soy Adonái tu Dios» —y eso no es unidad perfecta. Pues esto era —según otra versión, es— la segulá de Israel por encima de todos los pueblos, y este es el fundamento de toda la Torá entera.
כו. לִבְטוֹחַ בַּה' בְּכָל לְבָבְךָ וּלְהַאֲמִין בְּהַשְּׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית. וּבָזֶה תְּקַיֵּם בִּלְבָבְךָ הַיִּחוּד הַשָּׁלֵם, בְּהַאֲמִין בּוֹ כִּי עֵינָיו מְשּׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ, וְעֵינָיו עַל כָּל דַּרְכֵי אִישּׁ, וּבוֹחֵן לֵב וְחוֹקֵר כְּלָיוֹת, כִּי מִי שֶּׁאֵינוֹ מַאֲמִין ''אֲשֶּׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם'' אַף ''בְּאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ'' אֵינוֹ מַאֲמִין. וְאֵין זֶה יִיחוּד שָּׁלֵם. כִּי זֶה הָיָה [נ''א הוּא] סְגֻלַּת יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הָעַמִּים וְזֶה יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה:
