Tema 78
El estudio de la Torá
Quien da gusto a su padre y lo alegra, gracias a ello sentirá ganas y amor por estudiar. Cuando quieras dar vida a algún tema al exponer tu Torá, no lo saques de asuntos malos, sino de versículos y cuestiones de bien. Cuando alguien dice jidushé Torá, con ello alegra a HaShem, bendito sea. En cambio, cuando el malvado enseña Torá, sábelo: hace tropezar a quienes escuchan su enseñanza. Y quien aparta a su compañero del estudio, con toda certeza se ha desviado del camino de HaShem.
א. מִי שֶׁעוֹשֶׂה תַּעֲנוּג לָאָב וּמְשַׂמֵּחַ אוֹתוֹ, עַל־יְדֵי זֶה יִהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק וְאַהֲבָה לִלְמד.
El estudio de la Torá es bueno aun estando uno adormilado. Quien recibe los sufrimientos con amor no olvida lo aprendido. Y todo lo que una persona estudió en este mundo sin lograr alcanzar en plenitud la verdad de la intención del estudio, merecerá comprenderlo en su verdad en el mundo venidero.
ב. כְּשֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהַחֲיוֹת אֵיזֶה דָּבָר בַּאֲמִירַת תּוֹרָתְךָ, אַל תִּדְרשׁ מֵעִנְיָנִים רָעִים, אֶלָּא תִּדְרשׁ פְּסוּקִים וְעִנְיָנִים שֶׁל טוֹב.
Levantarse ante un talmid jajam hace merecer la Torá. Todo conocimiento de las leyes de la Torá —tanto las mitzvot entre el hombre y su prójimo como las mitzvot entre el hombre y su Creador— ese conocimiento en sí mismo es el logro del alma. El libro escrito con tinta de aceite de oliva es propicio para el estudio, y también lo es el temor a un talmid jajam. Quien se ocupa de la Torá de noche tiene la Shejiná frente a él.
ג. כְּשֶׁאָדָם אוֹמֵר חִדּוּשֵׁי אוֹרַיְתָא, עַל־יְדֵי זֶה מְשַׂמֵּחַ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
¿Qué debe hacer el hombre para volverse sabio? Que dedique más tiempo al estudio y menos al comercio, y que pida misericordia —porque lo uno sin lo otro no basta. Hablar en voz alta lleva sensación y movimiento a todos los miembros del cuerpo; quien estudia en voz alta alarga sus días y su estudio perdura en él. También perdura en quien no tiene arrogancia, e igualmente en quien enseña a otros. Y quien escucha de boca del rav, el asunto se le afianza mucho más.
ד. כְּשֶׁהָרָשָׁע אוֹמֵר תּוֹרָה, תֵּדַע שֶׁהוּא מַכְשִׁיל אוֹתָם הַשּׁוֹמְעִים תּוֹרָתוֹ.
Es mayor el estudio de la Torá que ofrecer los korbanot temidim. Quien dice «esta enseñanza es bella y esta otra no lo es» pierde la riqueza de la Torá. Aprender de viejo es más difícil que de joven. Quien olvida una sola cosa de lo que estudió causa exilio a sus hijos y lo hacen bajar de su grandeza. Al talmid jajam cuyo interior no es como su exterior se lo llama abominación. Y al talmid jajam los habitantes de su ciudad están obligados a hacerle su trabajo.
ה. מִי שֶׁהוּא מְבַטֵּל אֶת חֲבֵרוֹ מֵהַלִמּוּד, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא סָר מִדֶּרֶךְ ה'.
Por la anulación de la Torá, Él, por así decir, se empobrece. Es mayor el estudio de la Torá que salvar vidas, que la construcción del Bet Hamikdash y que honrar a padre y madre. Por medio de la santidad se alcanza la biná; y por medio de la biná se alcanza la teshuvá. Hay tres por quienes Hakadosh Baruj Hu llora cada día, y uno de ellos es aquel que puede ocuparse de la Torá y no lo hace.
ו. לִמּוּד הַתּוֹרָה – אֲפִלּוּ מִתְנַמְנֵם הוּא טוֹב.
Está prohibido enseñar al malvado algo maravilloso y secreto. El grande puede aprender de un malvado, pero el pequeño no. El hábito del estudio se eleva por encima del cumplimiento de todas las mitzvot. Quien no tiene esposa vive sin bien —sin Torá. Y no es igual quien estudia por sí mismo que quien estudia de boca del rav.
ז. עַל־יְדֵי קַבָּלַת הַיִּסּוּרִים בְּאַהֲבָה אֵינוֹ מְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ.
No le agrada a Hakadosh Baruj Hu que se juzgue a Yisrael desfavorablemente. Quien ama a un talmid jajam, la Torá ronda en torno a él y a su descendencia. Que la persona estudie aun sin comprender. Hay gran provecho en ver la boca del rav en el momento del estudio, y gran provecho en estudiar junto a los ríos.
ח. כָּל מַה שֶּׁלָּמַד אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהָיָה נִמְנָע אֶצְלוֹ לַעֲמד עַל אֲמִתַּת כַּוָּנַת הַלִּמּוּד בִּשְׁלֵמוּת, יִזְכֶּה לְהָבִין עַל אֲמִתָּתָהּ בָּעוֹלָם הַבָּא.
Quien se ocupa de la Torá de noche es como si se ocupara de la avodá. Quien se ocupa de las leyes de la avodá, es como si el Bet Hamikdash se hubiera edificado en sus días. Quien enseña Torá a un alumno que no es digno cae al Guehinom, y es como quien arroja una piedra a Markulis.
ט. עַל־יְדֵי קִימָה בִּפְנֵי תַּלְמִיד־חָכָם זוֹכִין לְתוֹרָה
La Torá en sí misma fue dada a todo Yisrael, pero el pilpul no fue dado sino a Moshé solamente; y él, con generosidad, lo entregó a todo Yisrael. Cuando una persona se hace hefker para enseñar su Torá a todos, la Torá le es dada como regalo. Y la Torá no perdura sino en quien se despoja de todo por ella y se hace como quien no sabe.
י. כָּל יְדִיעָה בְּמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה, הֵן מִצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ הֵן מִצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לְקוֹנוֹ, הַיְדִיעָה הַזּאת בְּעַצְמָהּ הִיא הַצְלָחַת הַנֶּפֶשׁ.
El estudio precede al temor del pecado, y el temor del pecado precede al análisis profundo. Por el pan de la mañana el estudio perdura en la mano y se merece estudiar y enseñar. La Torá necesita precisamente pronunciarse en voz, porque el estudio que queda solo en el pensamiento se olvida y no llega a la acción. Quien estudia y no repasa se parece a quien siembra y no cosecha. En cambio, a quien repasa lo aprendido, la Torá pide a HaShem, bendito sea, que le revele sus razones y sus secretos.
יא. הַסֵּפֶר שֶׁנִּכְתַּב בִּדְיוֹ שֶׁל שֶׁמֶן־זַיִת הוּא מְסֻגָּל לְלִמּוּד.
Quien no tiene un tiempo fijo para estudiar acaba en pensamientos de lujuria. Quien no repasa lo aprendido, le resulta difícil criar hijos. Quien estudia Torá lishmá pone paz en la corte de arriba y en la de abajo, protege al mundo entero, y es como si edificara el palacio de arriba y el de abajo, y acerca la redención. Quien enseña Torá al hijo de su compañero, la Escritura se lo cuenta como si lo hubiera creado a él, como si hubiera hecho las palabras de Torá, y como si se hubiera formado a sí mismo.
יב. יִרְאָה מִתַּלְמִיד־חָכָם מְסֻגָּל לְלִמּוּד.
A quien ennegrece su rostro por las palabras de Torá en este mundo, Hakadosh Baruj Hu le hace resplandecer el rostro en el mundo venidero. A quien se hace pasar hambre por las palabras de Torá, Hakadosh Baruj Hu lo sacia en el mundo venidero. Quien lee libros de herejes es llamado apikorós. Quien lee un versículo a su tiempo trae bien al mundo. Y cuando hay dos versículos —de uno puedes sacar mérito y bien, y del otro lo contrario— saca el que es para mérito y para bien.
יג. הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה – שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ.
Quien no tiene comprensión en su estudio, que se siente junto a un tsadik: también así merecerá estudiar Torá lishmá. O que procure dar algún gusto al tsadik, o estudie con alegría, o reciba el Shabat con alegría, o reciba al tsadik con alegría. Por medio del estudio con iyun podrá rezar. Quien no puede estudiar a causa de impedimentos, que se abstenga de la bebida que embriaga. Por la anulación de la Torá se llega a la anulación de la oración —y lo mismo a la inversa.
יד. מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם וְיֶחְכַּם, יַרְבֶּה בִּישִׁיבָה וִימַעֵט בִּסְחוֹרָה וִיבַקֵּשׁ רַחֲמִים, כִּי הָא בְּלָא הָא לָא סַגִּי.
Quien no puede estudiar por falta de tiempo y aprovecha el Shabat y Rosh Jodesh, con eso frena al espíritu de impureza. Cuando uno no comprende su estudio, es señal segura de que juicios reposan sobre él. Es fácil comprender un tema estando en un lugar alto, es decir, en un monte o en otro sitio elevado. Despertarse por la mañana para estudiar es propicio para el sentido del oído. Enseñar a los niños de la escuela multiplica la paz. Y hay que rezar para merecer alumnos dignos.
טו. הַדִּבּוּר בְּקוֹל רָם מֵבִיא הֶרְגֵּשׁ וּתְנוּעָה לְכָל הָאֵיבָרִים.
Exponiendo la Torá para bien se puede traer salvación. Con amplitud de corazón se puede comprender una cosa a partir de otra. Quien no tiene deseo de estudiar, que no diga de nadie nada malo. No estudies sino junto a alguien que teme al Cielo. Por medio de la Torá merecerás la paz.
טז. הַלּוֹמֵד בְּקוֹל רָם מַאֲרִיךְ יָמִים, וְתַלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ.
Cuando digas Torá conforme a tu nivel y no por encima de él, con ello Hakadosh Baruj Hu cumplirá lo que le pidas. Por las herejías se pierde el deseo de estudiar. Por la tzedaká lishmá merecerás la Torá lishmá. Levantarse a medianoche hace merecer comprender la Torá y exponerla. Y quien interrumpió las palabras de Torá por cosas vanas, su reparación es levantarse a medianoche.
יז. מִי שֶׁאֵין בּוֹ גַּסּוּת, לִמּוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ.
Quien odia la mentira como una abominación tendrá ganas de estudiar. Del libro por el que estudió una persona malvada, no estudies tú, porque las mismas letras te condenarán. Cuando escuchas Torá o musar de alguien y en tu corazón no despierta respeto, sábelo: quien habla es un necio. La Torá en la que gastas de lo tuyo, gracias a ello, no se te olvidará. Y a quien persigue los deseos de su corazón lo hallarás señalado para deshonra en cada versículo de la Torá.
יח. גַּם מִי שֶׁמְּלַמֵּד לַאֲחֵרִים.
Quien se aparta de la Torá se une al Satán. Cuando dos talmidei jajamim se honran mutuamente en la halajá lishmá y con humildad, Hakadosh Baruj Hu los hace prosperar: se elevan a la grandeza y merecen la Torá —que fue dada con la mano derecha— y merecen las cosas que se otorgan en la derecha de la Torá. Un talmid jajam se venga y guarda rencor como una serpiente: pégate a él, porque acabarás beneficiándote de su estudio.
יט. הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הָרַב, מִסְתַּיֵּעַ מִלְּתָא טְפֵי.
Está prohibido estudiar de quien arrastra a la idolatría, y quien estudia de él es reo de muerte. La Torá sin mitzvot es como el mirto: tiene aroma pero no tiene sabor. ¿En quién encuentras el orden de la Torá? En quien madruga y trasnocha sobre ella en el bet hamidrash, ennegrece su rostro sobre ella como el cuervo y se hace duro con sus propios hijos como el cuervo. Y es que no de cualquiera merece uno aprender; por eso se va a lugares lejanos a estudiar.
כ. גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה מֵהַקְרָבַת תְּמִידִין.
כא. הָאוֹמֵר: שְׁמוּעָה זוֹ נָאָה וְזוֹ אֵינָהּ נָאָה, מְאַבֵּד הוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה.
כב. מִיגְמַר בְּעַתִּיקָא קָשֶׁה מֵחֲדְתָּא.
כג. הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִתַּלְמוּדוֹ, גּוֹרֵם גָּלוּת לְבָנָיו וּמוֹרִידִין אוֹתוֹ מִגְּדֻלָּתוֹ.
כד. תַּלְמִיד־חָכָם, שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ נִקְרָא תּוֹעֵבָה.
כה. תַּלְמִיד־חָכָם – בְּנֵי עִירוֹ מְצֻוִּין לַעֲשֹוֹת מְלַאכְתּוֹ.
כו. בִּשְׁבִיל בִּטּוּל תּוֹרָה נַעֲשֲֶׂה כִּבְיָכוֹל מָךְ.
כז. גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה מֵהַצָּלַת נְפָשׁוֹת וּמִבִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וּמִכִּבּוּד אָב וָאֵם.
כח. עַל־יְדֵי קְדֻשָּׁה זוֹכֶה לְבִינָה.
כט. שְׁלשָׁה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בּוֹכֶה עֲלֵיהֶן בְּכָל יוֹם, וְאֶחָד מֵהֶם, עַל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק.
ל. עַל־יְדֵי בִּינָה זוֹכֶה לִתְשׁוּבָה.
לא. אָסוּר לְלַמֵּד אֶת הָרָשָׁע דְּבַר פֶּלֶא.
לב. גָּדוֹל יָכוֹל לִלְמד מֵרָשָׁע, אֲבָל קָטָן לא.
לג. הֶרְגֵּל הַלִּמּוּד הוּא עוֹלֶה לְמַעְלָה עַל קִיּוּם כָּל הַמִּצְווֹת.
לד. מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, שָׁרוּי בְּלֹא טוֹבָה [תּוֹרָה].
לה. אֵינוֹ דּוֹמֶה הַלּוֹמֵד מִפִּי עַצְמוֹ לַלּוֹמֵד מִפִּי הָרַב.
לו. לא נִיחָא לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁיִּהְיוּ דָּנִים אֶת יִשְׂרָאֵל לְכַף חוֹב.
לז. מִי שֶׁאוֹהֵב תַּלְמִיד־חָכָם, הַתּוֹרָה מְחַזֶּרֶת עָלָיו וְעַל זַרְעוֹ.
לח. יִלְמַד אָדָם אֲפִלּוּ בְּלא הֲבָנָה.
לט. תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל לִרְאוֹת פֶּה הָרַב בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד.
מ. תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל לִלְמד אֵצֶל נְהָרוֹת.
מא. הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, כְּאִלּוּ עוֹסֵק בַּעֲבוֹדָה.
מב. הָעוֹסֵק בְּהִלְכוֹת עֲבוֹדָה, כְּאִלּוּ נִבְנֶה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו.
מג. הַלּוֹמֵד תּוֹרָה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, נוֹפֵל לְגֵיהִנּם וַהֲוֵי כְּזוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס.
מד. הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ נִתְּנָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, אֲבָל הַפִּלְפּוּל לא נִתַּן אֶלָּא לְמשֶׁה בִּלְבָד, וְהוּא בְּטוֹבַת עַיִן נָתַן לְכָל יִשְׂרָאֵל.
מה. כְּשֶׁעוֹשֶׂה אָדָם אֶת עַצְמוֹ הֶפְקֵר לְלַמֵּד תּוֹרָתוֹ לַכּל, הַתּוֹרָה נִתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה.
מו. אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא לְמִי שֶׁמַּעֲמִיד אֶת עַצְמוֹ עָרוֹם עָלֶיהָ, וּבְמִי שֶׁמֵּשִׂים אֶת עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ.
מז. הַלִּמּוּד קוֹדֶם לְיִרְאַת חֵטְא, וְיִרְאַת חֵטְא קוֹדֶם לְעִיּוּן.
מח. עַל־יְדֵי פַּת שַׁחֲרִית תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ וְזוֹכֶה לִלְמד וּלְלַמֵּד.
מט. תּוֹרָה צְרִיכָה דַּוְקָא לִהְיוֹת בְּדִּבּוּר, כִּי הַלִּמּוּד שֶׁהוּא בְּמַחֲשָׁבָה לְבַד נִשְׁתַּכֵּחַ, וְאֵין בָּא לִידֵי מַעֲשִֶׂה.
נ. הַלּוֹמֵד וְאֵינוֹ חוֹזֵר, דּוֹמֶה לְזוֹרֵעַ וְאֵינוֹ קוֹצֵר.
נא. הַחוֹזֵר תַּלְמוּדוֹ – הַתּוֹרָה מְבַקֶּשֶׁת מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ טַעֲמֵי הַתּוֹרָה וּסְתָרֶיהָ.
נב. מִי שֶׁאֵין לּוֹ עֵת קָבוּעַ לִלְמד, הוּא בָּא לְהִרְהוּרֵי זְנוּת.
נג. מִי שֶׁאֵין חוֹזֵר תַּלְמוּדוֹ, קָשֶׁה לּוֹ לְגַדֵּל בָּנִים.
נד. הַלּוֹמֵד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, מֵשִׂים שָׁלוֹם בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה, וּמֵגֵן עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וּכְאִלּוּ בָּנָה פַּלְטְרִין שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה וּמְקָרֵב אֶת הַגְּאֻלָּה.
נה. הַמְלַמֵּד בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה, מַעְלָה עָלָיו הַכָּתוּב, כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ וּכְאִלּוּ עֲשָׂאָהּ לְדִבְרֵי תּוֹרָה וּכְאִלּוּ עֲשָׂאוֹ לְעַצְמוֹ.
נו. הַמַּשְׁחִיר פָּנָיו [עַל דִּבְרֵי תוֹרָה] בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַבְהִיק פָּנָיו לָעוֹלָם הַבָּא.
נז. הַמַּרְעִיב עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַשְׂבִּיעוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.
נח. הַקּוֹרֵא בְּסִפְרֵי מִינִין, נִקְרָא אֶפִּיקוֹרוֹס.
נט. הַקּוֹרֵא פָּסוּק בִּזְמַנּוֹ, מֵבִיא טוֹבָה לָעוֹלָם.
ס. כְּשֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי פְּסוּקִים, מֵאֶחָד אַתָּה יָכוֹל לִדְרשׁ זְכוּת וְטוֹב וּמֵאֶחָד אַתָּה יָכוֹל לִדְרשׁ לְהֵפֶךְ, תִּדְרשׁ הַפָּסוּק שֶׁהוּא לִזְכוּת וּלְטוֹב.
סא. מִי שֶׁאֵין לוֹ הֲבָנָה בְּלִמּוּדוֹ, יִשְׁבּת אֵצֶל צַדִּיק, גַּם עַל־יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לִלְמד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ. אוֹ יִשְׁתַּדֵּל לַעֲשֹוֹת אֵיזֶה תַּעֲנוּג לַצַּדִּיק אוֹ יִלְמַד בְּשִׂמְחָה אוֹ יְקַבֵּל אֶת הַשַּׁבָּת בְּשִׂמְחָה אוֹ יְקַבֵּל הַצַּדִּיק בְּשִׂמְחָה.
סב. עַל־יְדֵי לִמּוּד בְּעִיּוּן יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל.
סג. מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמד מֵחֲמַת מְנִיעוֹת, יִפְרשׁ מִמַּשְׁקֶה הַמְשַׁכֵּר.
סד. עַל־יְדֵי בִּטּוּל תּוֹרָה יָבוֹא לְבִטּוּל תְּפִלָּה וְהוּא הַדִּין לְהֵפֶךְ.
סה. מִי שֶׁאֵין יָכוֹל לִלְמד כִּי אֵין לוֹ פְּנַאי וְלוֹמֵד בְּשַׁבָּת וְראשׁ־חֹדֶשׁ, בָּזֶה הוּא מַעֲצִיר אֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה.
סו. כְּשֶׁאֵין מֵבִין אֶת לִמּוּדוֹ, בְּיָדוּעַ שֶׁדִּינִים שׁוֹרִין עָלָיו.
סז. בְּנָקֵל לְהָבִין אֵיזֶהוּ עִנְיָן כְּשֶׁהוּא בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ, דְּהַיְנוּ בְּהַר אוֹ מָקוֹם אַחֵר.
סח. הִתְעוֹרְרוּת בַּבּקֶר לִלְמד – מְסֻגָּל לְחוּשׁ הַשְּׁמִיעָה.
סט. עַל־יְדֵי לִמּוּד תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית־רַבָּן נִתְרַבֶּה הַשָּׁלוֹם.
ע. צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל, שֶׁיִּזְכֶּה לְתַלְמִידִים הֲגוּנִים.
עא. עַל־יְדֵי דְּרוּשֵׁי הַתּוֹרָה לְטוֹבָה יָכוֹל לְהָבִיא יְשׁוּעָה.
עב. עַל־יְדֵי רחַב־לֵב יָכוֹל לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר.
עג. מִי שֶׁאֵין לוֹ חַשְׁקוּת לִלְמד, אַל יְדַבֵּר עַל שׁוּם אָדָם שׁוּם דָּבָר רָע.
עד. אַל תִּלְמַד אֶלָּא אֵצֶל יְרֵא־שָׁמַיִם.
עה. עַל־יְדֵי תּוֹרָה תִּזְכֶּה לְשָׁלוֹם.
עו. כְּשֶׁתּאמַר תּוֹרָה לְפִי מַדְרֵגָתְךָ וְלא לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתְךָ, עַל־יְדֵי זֶה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יְקַיֵּם צִוּוּיֶךָ.
עז. עַל־יְדֵי הַכְּפִירוֹת אֵין לָאָדָם חַשְׁקוּת לִלְמד.
עח. עַל־יְדֵי צְדָקָה לִשְׁמָהּ תִּזְכֶּה לְתוֹרָה לִשְׁמָהּ.
עט. עַל־יְדֵי קִימַת חֲצוֹת יִזְכֶּה לְהָבִין אֶת הַתּוֹרָה וְלִדְרשׁ אוֹתָהּ.
פ. מִי שֶׁפָּסַק מִדִּבְרֵי תוֹרָה לִדְבָרִים בְּטֵלִים, תִּקּוּנוֹ – שֶׁיָּקוּם חֲצוֹת.
פא. מִי שֶׁשּׂוֹנֵא אֶת הַשֶּׁקֶר כְּמוֹ תּוֹעֵבָה, יִהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק לִלְמד.
פב. הַסֵּפֶר שֶׁאָדָם רָשָׁע לָמַד מִמֶּנּוּ, אַל תִּלְמַד מִמֶּנּוּ, כִּי הָאוֹתִיּוֹת הֵם יַרְשִׁיעוּ אוֹתְךָ.
פג. כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ תּוֹרָה אוֹ מוּסָר מֵאֶחָד וְלא נִתְכַּבֵּד בְּלִבְּךָ, יָדוּעַ שֶׁהוּא אֱוִיל.
פד. הַתּוֹרָה – שֶׁיֵּשׁ לְךָ הוֹצָאוֹת עָלֶיהָ, עַל־יְדֵי זֶה לא יִהְיֶה שָׁכוּחַ מִמְּךָ.
פה. מִי שֶׁרוֹדֵף אַחַר תַּאֲווֹת לִבּוֹ, עַל־יְדֵי זֶה תִּמְצָא אוֹתוֹ בְּכָל פָּסוּק מִפְּסוּקֵי הַתּוֹרָה לִגְנַאי.
פו. מִי שֶׁפּוֹרֵשׁ אֶת עַצְמוֹ מִן הַתּוֹרָה, נִתְחַבֵּר לַשָּׂטָן.
פז. שְׁנֵי תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים הַמְּכַבְּדִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה לִשְׁמָהּ וּבַעֲנָוָה, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַצְלִיחַ לָהֶם, וְעוֹלִים לִגְדֻלָּה וְזוֹכִין לְתוֹרָה, שֶׁנִּתְּנָה בְּיָמִין וְזוֹכִין לִדְבָרִים, שֶׁנִּתָּנִין בִּימִינָהּ שֶׁל תּוֹרָה.
פח. תַּלְמִיד־חָכָם נוֹקֵם וְנוֹטֵר כְּנָחָשׁ, הִדָּבֵק בּוֹ, שֶׁסּוֹפְךָ לֵהָנוֹת מִתַּלְמוּדוֹ.
פט. אָסוּר לִלְמד מִן הַמַּמְשִׁיךְ לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהַלּוֹמֵד מִמֶּנּוּ חַיָּב מִיתָה.
צ. תּוֹרָה בְּלא מִצְווֹת הוּא כְּמוֹ הֲדַס, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֵיחַ וְאֵין בּוֹ טַעַם.
צא. בְּמִי אַתָּה מוֹצֵא סִדְרֵי תוֹרָה, בְּמִי שֶׁמַּשְׁכִּים וּמַעֲרִיב עֲלֵיהֶם בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ וּמַשְׁחִיר אֶת פָּנָיו עֲלֵיהֶם כָּעוֹרֵב וּמֵשִׂים עַצְמוֹ אַכְזָרִי עַל בָּנָיו כָּעוֹרֵב.
צב. אֵין מִן הַכּל זוֹכֶה אָדָם לִלְמד, בִּשְׁבִיל זֶה הוֹלְכִים לְמֶרְחַקִּים לִלְמד.
