Tema noveno
La fe
Hay que creer en HaShem bendito por el camino de la fe, y no por el de la demostración. Por medio de la humildad merecerás la fe. Y cuando veas un cambio en el curso de las cosas, no digas que es casualidad; cree, más bien, que es la providencia de HaShem bendito.
א. צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ בְּדֶרֶךְ אֱמוּנָה וְלא בְּדֶרֶךְ מוֹפֵת.
Hay cosas que causan un gran daño al mundo, y la pregunta es difícil: ¿por qué fueron creadas? Has de saber que sin duda encierran un aspecto para bien. Quien disfruta de la palabra de un apikóros —un hereje—, aunque no sea de palabras de herejía, por eso mismo llega a pensamientos de idolatría.
ב. עַל־יְדֵי עֲנָוָה תִּזְכֶּה לֶאֱמוּנָה.
Por medio de la fe, el hombre es amado por HaShem bendito como una mujer por su marido. Quien no prepara su corazón no puede llegar a la fe. A quien se le pierde algo, sabido es que ha caído de su fe. Y el que perdió su fe, que vaya a las tumbas de Israel y cuente las bondades que Hakadosh Baruj Hu le hizo.
ג. בִּרְאוֹתְךָ שִׁנּוּי מַעֲשִֶׂה, אַל תּאמַר מִקְרֶה הוּא, אֶלָּא תַּאֲמִין כִּי זֶה הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
La fe pende de la boca del hombre. Por medio del estudio se quiebran todas las herejías. Por medio de la fe seremos bendecidos. Y por el exceso de comida se cae de la fe. Cuando mires al cielo mientras está puro y claro, merecerás la fe de los sabios.
ד. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם מְבִיאִים הֶזֵּק גָּדוֹל לָעוֹלָם. וְהַדָּבָר קָשֶׁה: לָמָּה נִבְרְאוּ? תֵּדַע, שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ בָּהֶם צַד אֶחָד לְטוֹבָה.
Cuando te asalte alguna objeción contra HaShem bendito, calla —y por medio del silencio tus propios pensamientos te devolverán la respuesta a tus dudas. Cuando te afrenten y tú calles, merecerás comprender la respuesta a tus dificultades y alcanzarás un espíritu de entendimiento. Cuando el hombre tiene por opositores a eruditos y a grandes ricos, sepa que esto le ocurre por haber caído varias veces de la fe.
ה. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲנָאָה מִדִּבּוּר שֶׁל אֶפִּיקוֹרוֹס אֲפִלּוּ שֶׁאֵינוֹ מִדִּבְרֵי אֶפִּיקוֹרְסוּת, עַל־יְדֵי זֶה בָּא לְהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה־זָרָה.
La fe es tan valiosa como la tzedaká. Por medio de la fe nos hacemos sabios. Al principio hay que creer en HaShem bendito, y solo después se merece entenderlo con el intelecto. La unión de Hakadosh Baruj Hu se realiza por medio de las almas de Israel.
ו. עַל־יְדֵי אֱמוּנָה הָאָדָם חָבִיב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּאִשָּׁה לְבַעְלָהּ.
El pecado del hombre introduce herejía en él. Cuando cae de su fe, que llore. La fe viene por medio del silencio, y por medio de la envidia el hombre cae de ella. Quien no tiene fe, sabido es que menosprecia las palabras de Torá. Y quien se limpia las manos a cada momento, por eso mismo purifica su corazón.
ז. מִי שֶׁאֵינוֹ מֵכִין אֶת לִבּוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לָבוֹא לֶאֱמוּנָה.
Cuando el hombre cae de la fe, sepa que lo están juzgando en lo alto. Al caer de su fe llega a la impureza seminal, a pensamientos de mujer y a pensamientos de idolatría. La fe viene por medio de la tzedaká. Por medio de la fe se puede llegar a comprender a HaShem bendito y se puede alcanzar el bitajón. Y por medio de la fe Hakadosh Baruj Hu te perdonará todas tus faltas.
ח. מִי שֶׁנֶּאֱבַד לוֹ אֵיזֶהוּ דָּבָר, בְּיָדוּעַ שֶׁנָּפַל מֵאֱמוּנָתוֹ.
A veces Hakadosh Baruj Hu envía al hombre un sufrimiento y lo golpea, pero no lo derriba en la debilidad —y esto no es sino en aras de la fe. Por un juramento falso se cae de la fe. Quien no tiene fe no acepta el musar. Quien no cree en las palabras del tsadik, al final no disfruta de la cosa aunque la esté viendo. Y quien no tiene fe, sin duda los estatutos de Hakadosh Baruj Hu le resultan aborrecibles.
ט. מִי שֶׁנֶּאֱבַד אֱמוּנָתוֹ מִמֶּנּוּ, יֵלֵךְ עַל קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל וִיסַפֵּר הַחֲסָדִים, שֶׁעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.
El Mashíaj vendrá de súbito, de repente, y por eso, en medio de la alegría, Israel sentirá temor. Cuando venga el Mashíaj, todos los ministros de arriba y de abajo enfermarán; pero ahora, cuando hay una elevación para algún ministro, entonces es Israel el que está enfermo. En el futuro venidero, cada cual que sea menor que su compañero en años estará más arriba.
י. אֱמוּנָה תּוֹלָה בְּפֶה שֶׁל אָדָם.
No fue destruida Yerushaláyim sino porque profanaron el Shabat, dejaron de recitar el Shemá de la mañana y de la tarde, descuidaron a los niños de la escuela, perdieron la vergüenza unos ante otros, igualaron al pequeño con el grande, no se reprendían entre sí, despreciaron a los talmidei jajamim y cesaron en ella los hombres de fe. Y Yerushaláyim no será redimida sino con tzedaká.
יא. עַל־יְדֵי הַלִּמּוּד נִשְׁבָּרִים כָּל הַכְּפִירוֹת.
La guerra es el comienzo de la redención. Quien cría cerdos retrasa la redención. Yerushaláyim no se reconstruirá hasta que haya paz entre Israel. Que Israel marche por el exilio de nación en nación es señal de que vendrá el Mashíaj. Cuando las naciones más nos afrentan, es señal del Mashíaj.
יב. עַל־יְדֵי אֱמוּנָה נִתְבָּרֵךְ.
El Beit HaMikdash no se reconstruirá hasta que se acabe la soberbia. Por medio de la unidad que haya en Israel vendrá el Mashíaj. El Mashíaj vendrá en un año de bendición. Y el Mashíaj no vendrá hasta que se agoten todas las almas que están en el cuerpo. Quien casa a su hija con un talmid jajam, quien lo sostiene con sus bienes y quien hace negocios en su favor, merece la resurrección de los muertos.
יג. עַל־יְדֵי רִבּוּי אֲכִילָה נוֹפְלִים מֵאֱמוּנָה.
Del aliento de la boca del mentiroso se forma el yetzer hará, y cuando venga el Mashíaj no habrá mentira; por eso no habrá yetzer hará en el mundo. Quien es hombre de verdad puede reconocer en otro si dice verdad o no. Sobre la mentira no se pondrán de acuerdo los muchos. Hakadosh Baruj Hu aborrece al hombre que dice una cosa con la boca y otra con el corazón.
יד. כְּשֶׁתִּסְתַּכֵּל בַּשָּׁמַיִם כְּשֶׁהֵם זַכִּים וּבְהִירִים, תִּזְכֶּה לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים.
Un rico embustero, la razón no lo tolera, y hasta él mismo se vuelve despreciable a sus propios ojos. La reparación de la boca es dar tzedaká. Por medio de la verdad el mundo se preserva de todo daño. Por la adulación se llega a la mentira. Quien da tzedaká tiene por recompensa merecer la verdad.
טו. כְּשֶׁנּוֹפֵל אֵיזֶה קֻשְׁיָא עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי תִּשְׁתּק, וְעַל־יְדֵי הַשְּׁתִיקָה מַחְשְׁבוֹתֶיךָ בְּעַצְמָם יָשִׁיבוּ לְךָ תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיוֹתֶיךָ.
Por la mentira, sin duda, odiarás a los humildes. El hombre se reconoce por sus sirvientes: si ama la mentira o no. Cuando no hay verdad, no hay bondad. Cuando cargas con mentira, entonces, cuando Hakadosh Baruj Hu quiere concederte alguna salvación, la mentira saca a la luz tus faltas para que no te salve. Y por medio de la verdad Hakadosh Baruj Hu te rescata de todas las angustias. Mejor le es al hombre morir que vivir siendo un mentiroso a los ojos de la gente.
טז. כְּשֶׁמְּחָרְפִין אוֹתְךָ, וְאַתָּה שׁוֹתֵק, תִּזְכֶּה לְהָבִין תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיוֹתֶיךָ וְתִזְכֶּה לְרוּחַ בִּינָה.
יז. כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מִתְנַגְּדִים לוֹמְדִים וַעֲשִׁירִים גְּדוֹלִים, דַּע, שֶׁזֶּה נַעֲשָׂה מֵחֲמַת שֶׁנָּפַל כַּמָּה פְּעָמִים מֵאֱמוּנָה.
יח. אֱמוּנָה חָשׁוּב כִּצְדָקָה. ִ
יט. עַל־יְדֵי אֱמוּנָה נִתְחַכֵּם.
כ. מִתְּחִלָּה צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, וְאַחַר־כָּךְ יִזְכֶּה לְהָבִין אוֹתוֹ בַּשֵּׂכֶל.
כא. זִוּוּגָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל־יְדֵי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל.
כב. הַפֶּשַׁע שֶׁל אָדָם מַכְנִיס כְּפִירָה לָאָדָם.
כג. כְּשֶׁנּוֹפֵל מֵאֱמוּנָתוֹ יִבְכֶּה.
כד. אֱמוּנָה בָּא עַל־יְדֵי שְׁתִיקָה.
כה. עַל־יְדֵי קִנְאָה אָדָם נוֹפֵל מֵאֱמוּנָתוֹ.
כו. מִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה, בְּיָדוּעַ שֶׁמְּזַלְזֵל בְּדִבְרֵי־תוֹרָה.
כז. מִי שֶׁמְּנַקֶּה בְּכָל עֵת יָדָיו, עַל־יְדֵי זֶה מְזַכֶּה אֶת לִבּוֹ.
כח. כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל מֵאֱמוּנָה, יֵדַע שֶׁדָּנִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה.
כט. כְּשֶׁנּוֹפֵל מֵאֱמוּנָתוֹ בָּא לִידֵי קֶרִי וְלִידֵי הִרְהוּרֵי אִשָּׁה וְלִידֵי הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה־זָרָה.
ל. אֱמוּנָה בָּא עַל־יְדֵי צְדָקָה.
לא. עַל־יְדֵי אֱמוּנָה יָכוֹל לְהָבִין אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
לב. עַל־יְדֵי אֱמוּנָה יָכוֹל לָבוֹא לְבִטָּחוֹן.
לג. עַל־יְדֵי אֱמוּנָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא יִסְלַח לְךָ [עַל] כָּל עֲווֹנוֹתֶיךָ.
לד. לִפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹלֵחַ צַעַר לְאָדָם וּמַכֶּה אוֹתוֹ וְאֵין מַפִּיל אוֹתוֹ לְחֻלְשָׁה, אֵין זֶה כִּי־אִם בִּשְׁבִיל אֱמוּנָה.
לה. עַל־יְדֵי שְׁבוּעַת שֶׁקֶר נוֹפֵל מֵאֱמוּנָה.
לו. מִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה אֵינוֹ מְקַבֵּל מוּסָר.
לז. מִי שֶׁאֵין מַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיק לְסּוֹף שֶׁאֵין נֶהֱנֶה מֵהַדָּבָר אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא רוֹאֶה.
לח. מִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה, בְּוַדַּאי חֻקּוֹת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶצְלוֹ נִמְאָס.
לט. מָשִׁיחַ יָבוֹא בְּפֶתַע פִּתְאוֹם, וְעַל־יְדֵי זֶה מֵחֲמַת שִׂמְחָה יִפְחֲדוּ יִשְׂרָאֵל.
מ. כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, אֲזַי כָּל הַשָּׂרִים שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה יֶחֱלוּ, אֲבָל עַכְשָׁו כְּשֶׁיֵּשׁ עֲלִיָּה לְאֵיזֶה שַׂר, אֲזַי יִשְׂרָאֵל הֵם חוֹלִים.
מא. לֶעָתִיד לָבוֹא כָּל אֶחָד הַזָּעִיר מֵחֲבֵרוֹ בַּשָּׁנִים יִהְיֶה יוֹתֵר לְמַעְלָה.
מב. לא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁחִלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת, וּבִטְּלוּ קְרִיאַת־שְׁמַע, שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, וּבִטְּלוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית־רַבָּן, וְלא הָיָה לָהֶם בּשֶׁת־פָּנִים זֶה מִזֶּה, וְהִשְׁווּ קָטן וְגָדוֹל, גַּם לא הוֹכִיחוּ זֶה אֶת זֶה, גַּם בִּזּוּ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, גַּם פָּסְקוּ מִמֶּנָּהּ אַנְשֵׁי־אֲמָנָה.
מג. אֵין יְרוּשָׁלַיִם נִפְדֵית אֶלָּא בִּצְדָקָה.
מד. מִלְחָמָה אַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה הִוא.
מה. מִי שֶׁמְּגַדֵּל חֲזִירִים, הוּא מְעַכֵּב אֶת הַגְּאֻלָּה.
מו. לא יִבָּנֶה יְרוּשָׁלַיִם, עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל.
מז. מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל הוֹלְכִים בַּגָּלוּת מֵאֻמָּה לְאֻמָּה, הוּא סִימָן שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ.
מח. כְּשֶׁאֻמּוֹת מְחָרְפִין אוֹתָנוּ בְּיוֹתֵר זֶה סִימָן עַל מָשִׁיחַ.
מט. אֵין בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ נִבְנֶה, עַד שֶׁיִּכְלֶה גַּאֲוָה.
נ. עַל־יְדֵי אַחְדוּת שֶׁיִּהְיֶה בְּיִשְׂרָאֵל, יָבוֹא מָשִׁיחַ.
נא. מָשִׁיחַ יָבוֹא בִּשְׁנַת בְּרָכָה.
נב. אֵין מָשִׁיחַ בָּא, עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף.
נג. הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד־חָכָם, וְהַמְהַנֵּהוּ מִנְּכָסָיו, וְהָעוֹשֶׂה פַּרְקְמַטְיָא לְתַלְמִיד־חָכָם, זוֹכֶה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים.
נד. מֵרוּחַ פִּיו שֶׁל הַשַּׁקְּרָן נַעֲשָׂה יֵצֶר־הָרָע, וּכְשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ אֲזַי לא יִהְיֶה שֶׁקֶר, בִּשְׁבִיל זֶה לא יִהְיֶה יֵצֶר־הָרָע בָּעוֹלָם.
נה. מִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, הוּא יָכוֹל לְהַכִּיר בְּאַחֵר, אִם אַחֵר דּוֹבֵר אֱמֶת אִם לָאו.
נו. הַשֶּׁקֶר – לא יַסְכִּימוּ עָלָיו רַבִּים.
נז. הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֹוֹנֵא לְזֶה הָאִישׁ, הַמְּדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב.
נח. עָשִׁיר מְכַחֵשׁ – אֵין הַדַּעַת סוֹבְלוֹ, וְגַם הוּא נִבְזֶה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ.
נט. תִּקּוּן לַפֶּה – שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה.
ס. עַל־יְדֵי הָאֱמֶת הָעוֹלָם נִשְׁמָר מִכָּל הֶזֵּקוֹת.
סא. עַל־יְדֵי חֲנֻפָּה בָּא לְשֶׁקֶר.
סב. מִי שֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה – שְׂכָרוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לֶאֱמֶת.
סג. עַל־יְדֵי שֶׁקֶר בְּוַדַּאי תִּשְׂנָא הָעֲנָוִים.
סד. אָדָם נִכָּר עַל־יְדֵי מְשָׁרְתָיו, אִם הוּא אוֹהֵב שֶׁקֶר אִם לָאו.
סה. כְּשֶׁאֵין אֱמֶת אֵין חֶסֶד.
סו. כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ שֶׁקֶר, אֲזַי כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רוֹצֶה לַעֲשוֹת לְךָ אֵיזֶה יְשׁוּעָה,אֲזַי הַשֶּׁקֶר מְגַלֶּה עֲווֹנוֹתֶיךָ,כְּדֵי שֶׁלּא יוֹשִׁיעַ לָךְ.
סז. עַל־יְדֵי אֱמֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא פּוֹדֶה אוֹתְךָ מִכָּל הַצָּרוֹת.
סח. טוֹב לָאָדָם שֶׁיָּמוּת, מִשֶּׁיִּחְיֶה וְיִהְיֶה שַׁקְרָן בְּעֵינֵי בְנֵי־אָדָם.
