Capítulo séptimo
La providencia
Es cosa sabida y clara que todas las criaturas —tanto las de arriba como las de abajo— fueron creadas porque la Sabiduría suprema vio en ellas una necesidad y un provecho para lo que es el fin general de la creación. Y todas sus leyes y reglas naturales quedaron grabadas y fijadas según lo que la Sabiduría suprema decretó que convenía a la intención que se propuso en cada criatura. Ahora bien, por esa misma razón por la que fueron creadas, es justo también que se mantengan mientras haya en ellas provecho para el conjunto de la creación, como ya se dijo. Por eso el Señor, bendito sea, que creó a todas estas criaturas, tampoco deja de velar por ellas, para mantenerlas en la condición en que quiere que estén.
ידוע ומבואר הוא שכל הנבראים כלם שנבראו בין העליונים ובין התחתונים הנה נבראו לפי שראתה בהם החכמה העליונה צורך ותועלת למה שהוא התכלית הכללי של הבריאה. וכל חוקותיהם ומשפטיהם הטבעיים הוחקו והוטבעו כפי מה שגזרה החכמה העליונה היותו נאות לפי הכוונה שכיונה בנברא ההוא. ואולם מאותו הטעם עצמו שנבראו ראוי ג״כ שיתקיימו כל זמן היות בם תועלת לכלל הבריאה כמ״ש וע״כ האדון ב״ה שברא כל הנבראים האלה לא ימנע ג״כ מלהשגיח עליהם לקיימם בואתו המצב שהוא רוצה אותם בו:
Su providencia sobre todos los niveles de la creación. Ya adelantamos en la primera parte, capítulo quinto, que el principio de todas las criaturas son las fuerzas separadas; de ellas se derivan en cadena los cuerpos, y las cosas que hay en los cuerpos, en todos sus detalles, son tal como pasó a ellas desde aquellas fuerzas según sus distintos aspectos. No hay cosa pequeña ni grande en lo corpóreo que no tenga su causa y su raíz en las fuerzas separadas, conforme a los aspectos de estas. Y el Señor, bendito sea, vela por todos estos asuntos según los creó: es decir, primero por las fuerzas separadas y por toda su cadena de derivaciones tal como es en verdad; y vela igualmente por los encargados que puso al frente de los seres —como allí se dijo—, para sostenerlos a ellos y a su cometido, y para mantener en ellos la fuerza con que ejecutan su acción.
השגחתו ית' על בל מדריגות הבריאה: ואולם כבר הקדמנו בח״א פ״ה שתחלת הנבראים כלם הם הכחות הנבדלים ומהם משתלשלים הגשמים והדברים בגשמים בכל פרטיהם הנה הם כפי מה שנעתק אליהם מן הכחות ההם בפרטי בחינותם ואין דבר קטון או גדול בגשמיים שלא יהיה לו סבה ושרש בכחות הנבדלים כפי בחינותיהם. והאדון ב״ה הנה הוא משגיח על כל אלה הענינים כפי מה שבראם דהיינו על הכחות הנבדלים בראשונה ועל כל השתלשלותם כפי מה שהוא באמת וכן הוא משגיח ג״כ על הפקידים שהפקיד על הנמצאות כמ״ש שם לקיים אותם ואת פקודתם ולהתמיד להם הכח שיפעלו פעולתם:
Su providencia sobre el género humano. Como el género humano se distingue de todas las demás especies —porque a él se le dio la libre elección y la capacidad en aquello que le sirve para adquirir perfección o carencia, de modo que, en este sentido, es activo y motor, y no pasivo—, también la providencia sobre él tiene por fuerza que ser distinta de la providencia sobre las demás especies. Hará falta, pues, vigilar y observar los detalles de sus actos, para darle conforme a sus caminos y al fruto de sus obras. Y resulta que se vigilan todos sus actos y sus consecuencias, y de nuevo se vela por él según corresponde a las consecuencias de esos actos en particular, midá kenegued midá, como ya se dijo. Esto es algo que no cabe en las demás especies, cuyos individuos son pasivos y no activos: no son sino conforme a lo que conviene a la plenitud de esa especie, según lo que se enraizó en su raíz. Allí la providencia se dirige a mantener esa raíz y sus ramas conforme a lo que la naturaleza y la ley de la raíz determinan que sean. Pero el género humano, cuyos individuos son activos y motores —como se dijo—, necesita que se vele por cada uno en particular, según lo que sus propios actos le acarreen, ni menos ni más. Más adelante ampliaremos la explicación de esto, be'ezrat HaShem.
השגחתו על המין האנושי: ואמנם בהיות שנשתנה המין האנושי מכל שאר המינים שניתנה לו הבחירה והיכולת במה שהוא לו קנית השלימות או חסרון ונמצא בבחינה זו פועל ומניע ולא נפעל גם ההשגחה עליו מוכרח שתשתנה מההשגחה על שאר המינים. הנה יצטרך להשגיח ולהשקיף על פרטי מעשיו להמציא לו כדרכיו וכפרי מעלליו ונמצא שיושגחו מעשיו כלם ותולדותיהם וישוב ויושגח עליו כפי הראוי לתולדות המעשים ההם בפרט ומדה כנגד מדה וכמ״ש לפנים וזה ממה שאין שייך בשאר המינים שאישיהם נפעלים ולא פועלים ואינם אלא כפי מה שראוי לתשלום המין ההוא כפי מה שהושרש בשרשו שהנה תהיה השגחה לקיים השורש ההוא וענפיו כפי מה שטבע וחק השרש נותן שיהיו. אבל המין האנושי שאישיו פועלים ומניעים כמ״ש הנה צריך שיושגחו בפרט כפי מה שיגרמו להם מעשיהם לא פחות ולא יותר ועוד נרחיב ביאור הדבר הזה לפנים בס״ד:
