Segunda parte, principio 4
La rejilut · principio 4
Aquí se explica la ley de la rejilut cuando lo esencial del asunto ya le era conocido, sin necesidad de que se lo contaran, y cómo reparar esta falta. Contiene tres apartados.
בּוֹ יְבֹאַר דִּינָא דִּרְכִילוּת לְעִנְיַן אִם עֶצֶם הַדָּבָר נִתְגּלָּה לוֹ בְּלֹא סִפּוּרוֹ, וְכֵיצַד יְתַקֵּן הֶעָוֹן הַזֶּה, וּבוֹ ג' סְעִיפִים.
La prohibición de la rejilut rige incluso cuando no le revelas nada nuevo, porque él ya sabía que fulano habló de él tal y tal cosa, o hizo tal cosa que le afecta. Sencillamente, él por sí mismo aún no se había parado a pensar que aquel fulano había obrado mal en ese asunto — y este rejil se lo remueve. Por ejemplo: Reuvén perdió su pleito; Shimón se lo cruza y le pregunta: «¿Qué pasó con tu juicio?». Reuvén responde: «Me condenaron a tal y tal cosa». Y Shimón le dice: «No te juzgaron bien», o algo parecido. Aun así se considera rejilut, porque con esas palabras nace algo nuevo: le mete en el corazón odio contra aquel fulano.
אִסוּר הָרְכִילוּת הוּא אֲפִלּוּ אִם אֵין מְּגַלֶּה לוֹ דָּבָר חָדָשׁ, שֶׁגַּם הוּא יָדַע, כִּי כֵן וְכֵן דִּבֵּר פְּלוֹנִי אוֹדוֹתָיו, אוֹ עָשָׂה עִנְיַן פְּלוֹנִי, שֶׁהוּא נוֹגֵעַ לוֹ, רַק שֶׁהוּא בְּעַצְּמוֹ לֹא הִתְבּוֹנֵן עֲדַיִן בָּזֶה עַל פְּלוֹנִי, שֶׁעָשָׂה עַוְלָה בָּזֶה, (א) וְהָרוֹכֵל הַזֶּה מְעוֹרֵר לוֹ עַל זֶה, (כְּגוֹן שֶׁיָּצָּא רְאוּבֵן חַיָּב בַּדִּין, וּפָגַע בּוֹ שִׁמְעוֹן וְשָׁאַל מֵאִתּוֹ: מַה נַּעֲשָׂה בְּדִּינְךָ? וְהֵשִׁיב רְאוּבֵן: נִתְחַיַּבְתִּי כָּךְ וְכָךְ, וְאָמַר לוֹ שִׁמְעוֹן: לֹא יָפֶה דָּנוּ אוֹתְךָ, וּכְהַאי גַּוְנָא) (ב) אֲפִלּוּ הָכֵי {אף על פי כן} רְכִילוּת מִקְרֵי, כֵּיוָן שֶׁעַל יְדֵי דִּבּוּרוֹ נוֹלַד עִנְיָן חָדָשׁ, שֶׁגּוֹרֵם בָּזֶה לְהַכְנִיס שִׂנְאָה בְּלִבּוֹ עַל אוֹתוֹ פְּלוֹנִי.
Si Reuvén criticó a Shimón delante de dos personas, y una de ellas transgredió la prohibición de rejilut y le reveló el asunto a Shimón, aun así la segunda debe cuidarse de no revelárselo también, y con mayor razón si le da más énfasis al asunto, pues está prohibido y por ello se le llama rejil. Y no hace falta decir que, si nota en Shimón que aún tiene dudas —por ejemplo, si Shimón le pregunta: «¿Es cierto lo que me contó tu compañero, que Reuvén me criticó delante de vosotros?»—, entonces sin duda le está prohibido revelárselo; pero incluso sin que medie pregunta tampoco debe revelárselo, porque con sus palabras refuerza aún más el odio que Shimón guarda en el corazón contra Reuvén, ya que la cosa cala más cuando se oye de boca de dos que cuando se oye de uno solo. Y a veces, además, se llega por esto a una pelea, precisamente por esta segunda persona, que reavivó la rejilut de nuevo.
אִם רְאוּבֵן גִּנָּה אֶת שִׁמְעוֹן בִּפְנֵי שְׁנַיִם, וְעָבַר אֶחָד מֵהֶן עַל אִסוּר רְכִילוּת וְגִלָּה אֶת הַדָּבָר לְשִׁמְעוֹן, אַף עַל פִּי כֵן יִזָּהֵר הַשֵּׁנִי, (ג) שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת דָּבָר זֶה לְשִׁמְעוֹן, וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא מַטְעִים אֶת הַדָּבָר יוֹתֵר, דְּאָסוּר, וְרוֹכֵל נִקְרָא עֲבוּר זֶה. וְלָא מִבָּעֵי אִם הוּא מֵבִין מִשִּׁמְעוֹן, שֶׁעֲדַיִן מִסְתַּפֵּק בָּזֶה, (כְּגוֹן, שֶׁשִּׁמְעוֹן שְׁאָלוֹ: אִם אֱמֶת הוּא, מַה שֶּׁסִפֵּר לִי חֲבֵרְךָ, שֶׁרְאוּבֵן גִּנָּה אוֹתִי בִּפְנֵיכֶם), בְּוַדַּאי אָסוּר לוֹ לְגַלּוֹת לוֹ, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּסְתָמָא גַּם כֵּן לֹא יְגַלֶּה לוֹ, כִּי בִּדְבָרָיו הוּא מַחֲזִיק יוֹתֵר הַשִּׂנְאָה שֶׁבְּלִבּוֹ עַל רְאוּבֵן, שֶׁיִּתְקַּבֵּל אֶצְּלוֹ יוֹתֵר, כְּשֶׁיִּשְׁמַע מִפִּי שְׁנַיִם, מִשֶּׁאִם הָיָה שׁוֹמֵעַ רַק מִפִּי אֶחָד. וְגַם פְּעָמִים שֶׁיָּבוֹאוּ גַּם כֵּן לִמְרִיבָה עַל יְדֵי זֶה הַשֵּׁנִי, שֶׁנִּתְעוֹרֵר הָרְכִילוּת מֵחָדָשׁ.
Y si transgredió y se habituó a hacerlo contra su compañero, y viene a hacer teshuvá por su falta, no tiene reparación hasta que le pida perdón y lo aplaque; y además ha de hacer teshuvá ante el Omnipresente por haber transgredido la prohibición de «no andarás como rejil entre tu pueblo». Todos los pormenores de esta ley son como en lashón hará, más arriba, en la primera parte, principio 4, apartado 14 — míralo allí, y consulta también el Beer Mayim Jaim.
וְאִם עָבַר וְהִרְגִּיל עַל חֲבֵרוֹ וּבָא לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל עֲוֹנוֹ, (ד) אֵין לוֹ תַּקָּנָה עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מְחִילָה מִמֶּנּוּ וִיפַיֵּס אוֹתוֹ, וְגַם יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה לַמָּקוֹם, עַל אֲשֶׁר עָבַר עַל הַלָּאו דְּלֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ וְכָל פְּרָטֵי דִּינָיו הוּא כְּמוֹ בְּלָשׁוֹן הָרָע לְעֵיל בְּחֵלֶק א' בִּכְלָל ד' סָעִיף יד, עַיֵּן שָׁם וְעַיֵּן בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים.
