Puerta quinta
La consagración de los actos
Dijo el autor: como ya expusimos antes nuestro tratado sobre la confianza (bitajón) en Elohim, bendito sea, nos pareció bien añadirle una explicación de las razones por las que todos los actos del servicio a Dios deben consagrarse a Elohim solo. Y es que en ello hay mucho: la pureza de la conciencia y la limpieza de los corazones frente a la confusión que los echa a perder, y también el modo de librarse de esas formas de artificio que conducen a la adulación y a congraciarse con lisonjas ante las criaturas. Así lo dijo Elihú (Iyov 32): «No mostraré parcialidad a hombre alguno, ni adularé a nadie; pues no sé adular».
בְּבֵאוּר אָפְנֵי חִיּוּב הֱיוֹת כָּל מַעֲשֵׂינוּ מְיֻחָדִים לִשְׁמוֹ וּלְהִזָּהֵר מִן הַחֹנֶף. וְזֶה פֶּתַח הַשַּׁעַר: אָמַר הַמְחַבֵּר מִפְּנֵי שֶׁקָּדַם מַאֲמָרֵנוּ בַּבִּטָּחוֹן עַל הָאֱלֹהִים יִתְבָּרַךְ רָאִינוּ לִסְמֹךְ לוֹ בֵּאוּר אָפְנֵי חִיּוּב הֱיוֹת כָּל מַעֲשֵׂי הָעֲבוֹדָה מְיֻחָדִים לֵאלֹהִים לְבַדּוֹ בַּעֲבוּר מָה שֶׁיֵּשׁ בְּדָבָר זֶה מִזַּכּוּת הַמַּצְפּוּנִים וּבֹר הַלְּבָבוֹת מִן הָעִרְבּוּב הַמַּפְסִיד אוֹתָם וְהַהַצָּלָה מִמִּינֵי הַיִּפּוּי הַמֵּבִיא אֶל הַחֹנֶף וּלְהִתְרַצּוֹת בַּחֲלָקוֹת לַבְּרוּאִים כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֱלִיהוּא (איוב לב) אַל נָא אֶשָּׂא פְנֵי אִישׁ וְאֶל אָדָם לֹא אֲכַנֶּה כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֲכַנֶּה.
Conviene ahora que expliquemos seis cuestiones acerca de la consagración de las obras a Elohim.
וְרָאוּי עַתָּה שֶׁנְּבָאֵר מֵעִנְיְנֵי יִחוּד הַמַּעֲשִׂים לֵאלֹהִים שִׁשָּׁה עִנְיָנִים.
La primera: qué es consagrar la obra a Elohim.
אֶחָד מֵהֶם מָה הוּא יִחוּד הַמַּעֲשֶׂה לֵאלֹהִים.
La segunda: en qué consiste.
וְהַשֵּׁנִי בְּמָה יִהְיֶה.
La tercera: en qué obra se está obligado a ello.
וְהַשְּׁלִישִׁי בְּאֵיזֶה מַעֲשֶׂה חַיָּבִין בּוֹ.
La cuarta: cuántas clases de cosas la echan a perder.
וְהָרְבִיעִי כַּמָּה מִינֵי מַפְסִידָיו.
La quinta: cómo son los modos de apartarlas del alma, hasta que le sea posible al hombre consagrar toda obra que haga al nombre de Dios.
וְהַחֲמִישִׁי אֵיךְ אָפְנֵי הַרְחָקָתָם מִן הַנֶּפֶשׁ עַד שֶׁיִּתָּכֵן לִבְנֵי אָדָם לְיַחֵד כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁיַּעֲשׂוּ לְשֵׁם הָאֵל.
La sexta: que uno esté atento al pensamiento, se guarde de él y lo domine.
וְהַשִּׁשִּׁי שֶׁיִּהְיֶה נִזְהָר בַּמַּחֲשָׁבָה וְנִשְׁמָר מִמֶּנָּה וּמוֹשֵׁל בָּהּ:
