Capítulo quinto
La conducta recta
No te alegres en exceso; recuerda que tu vida es un soplo. Fuiste formado del polvo, y tu final es el gusano. No digas de ninguna mitzvá: «la haré mañana», no sea que luego no tengas ocasión de cumplirla. No te apartes del estudio de la sabiduría y el musar; cúbrete con el polvo de los pies de los sabios y hazte sabio. No abandones el camino de la jasidut aunque se burlen de ti, y no te avergüences de un asunto de mitzvá.
עד. אַל תַּרְבֶּה לִשְׂמוֹחַ. וּזְכוֹר כִּי רוּחַ חַיֶּיךָ. אַתָּה נוֹצָר מֵעָפָר, וְאַחֲרִיתְךָ רִמָּה:
No cierres tu mano: da siempre a los pobres y a los menesterosos, y de tu propia carne no te desentiendas. No tardes en correr y apresurarte a poner ante ellos mesa y pan, pues quizá tengan hambre. No seas perezoso en llevar el maaser a la casa del tesoro, pues el don en secreto aplaca la ira (Mishlé 21:14). No mires a quien es menor que tú en la avodá y en el temor, sino a quien es mayor que tú.
עה. אַל תֹּאמַר עַל שּׁוּם מִצְוָה אֶעֱשֶׂה אוֹתָהּ לְמָחָר, שֶּׁמֶּא לֹא תִּפָּנֶה לַעֲשׂוֹת:
No levantes la mano contra tu prójimo, aunque maldiga a tu padre y a tu madre en tu presencia. No difames ni hables lashón hará de ninguna criatura, ni con calumnia ni con chismorreo. No te precipites a responder con insolencia a quien haya dicho cosas que no son buenas. No hagas oír tu voz en la calle ni des gritos como una bestia; que tus palabras sean con sosiego. No hagas palidecer el rostro de tu prójimo en público, pues quien tal hace no tiene parte en el mundo venidero.
עו. אַל תִּפָּרֵד מֵהֶגְיַית [נ''א מהגיון] חָכְמָה וּמוּסָר, וְתִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵי חֲכָמִים וְהִתְחַכֵּם:
No exhibas tu fuerza contra nadie cuando tu mano prevalezca, pues no sabes si un día te debilitarás. No persigas el honor ni subas a un rango que no te corresponde. Que la gente no te colme de honores, no sea que te vuelvas soberbio y acabes humillado. No aflojes la mano en buscar amigos y personas que te quieran; y que un solo enemigo no te parezca poca cosa. No desprecies la mercancía de tu prójimo ni le desanimes, pues esa es costumbre de los faltos de entendimiento.
עז. אַל תַּנִּיחַ דֶּרֶךְ חֲסִידוּת אַף עַל פִּי שֶּׁמַּלְעִיגִין עָלֶיךָ, וְאַל תֵּבוֹשּׁ לִדְבַר מִצְוָה:
No digas: «por mi propia rectitud lo he logrado» —según otra versión: «por mi propia rectitud me he enriquecido»—, y teme, no sea que recibas ya tu recompensa en este mundo. No apartes a tu prójimo del buen camino hacia el mal camino, como quien induce e incita, y cosas semejantes. No comas con voracidad hasta llenarte el vientre, pues muchas enfermedades vienen del exceso de comida. No estés entre los bebedores de vino ni entre los comilones de carne (Mishlé 23:20), no sea que olvides a tu Creador y enfermes —según otra versión: «y peques»—.
עח. אַל תִּקְפֹּץ יָדְךָ מִלִּתֵּן תָּמִיד אֶל הָעֲנִיִּים וְלָאֶבְיוֹנִים, וּמִבְּשָׂרְךָ אַל תִּתְעַלָּם:
No impongas un temor excesivo dentro de tu casa, pues muchos estragos vienen del exceso de miedo (Gittin 6b). No te quedes a solas con ninguna mujer salvo tu esposa, tu madre y tu hija; y ni siquiera con dos mujeres. No alabes a una mujer por su belleza ni por sus buenas obras, no sea que quienes te escuchan la ensalcen y la declaren dichosa. No te atribuyas gloria ni tengas tu persona en alta estima a tus propios ojos; empequeñécete. No hagas tus cosas con precipitación. No multipliques palabras: incluso en asuntos provechosos e inofensivos, habla con brevedad. No aflojes la mano en ganarte un amigo fiel, y guárdalo; no lo pierdas, pues es un bien.
עט. אַל תְּאַחֵר לָרוּץ וּלְמַהֵר וּלְהָכִין לִפְנֵיהֶם שֻּׁלְחָן וָלֶחֶם, כִּי שֶּׁמֶּא הֵם רְעֵבִים:
פ. אַל תִּתְעַצֵל לְהָבִיא מַעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר, כִּי מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף:
פא. אַל תַּבִּיט לְמִי שֶּׁהוּא קָטָן מִמְּךָ בַּעֲבוֹדָה וּבְיִרְאָה, כִּי אִם לְגָדוֹל מִמְּךָ:
פב. אַל תָּרִים יָדְךָ עַל חֲבֵרְךָ, וְאַף אִם הוּא מְקַלֵּל אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמְּךָ בְּפָנֶיךָ:
פג. אַל תּוֹצִיא דִּבָּה וּלְשּׁוֹן הָרָע עַל שּׁוּם בְּרִיָּה, וְלֹא לְזוּת וּרְכִילוּת:
פד. אַל תְּהִי נִבְהָל לְהָשִּׁיב בְּעַזּוּת לְמִי שֶּׁאָמַר דְּבָרִים אֲשֶּׁר לֹא טוֹבִים:
פה. אַל תַּשְּׁמִיעַ בַּחוּץ קוֹלֶךָ, וְאַל תִּהְיֶה צוֹוֵחַ כַּבְּהֵמָה. וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת:
פו. אַל תַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרְךָ בָּרַבִּים, כִּי הָעוֹשֶׂה כֵּן אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:
פז. אַל תַּרְאֶה יְכוֹלֶת נֶגֶד שּׁוּם אָדָם אִם יָדְךָ גָּבְרָה, כִּי לֹא תֵדַע אִם תַּחֲלוֹשּׁ:
פח. אַל תִּרְדּוֹף אַחַר הַכָּבוֹד, וְלֹא תַּעֲלֶה בְּמַעֲלָה שֶּׁאֵינָה רְאוּיָה לָךְ:
פט. אַל יְכַבְּדוּךָ בְּנֵי אָדָם פֶּן יְבַעֵט וְיַשְּׁפִּילְךָ:
צ. אַל תֶּרֶף יָדְךָ מִלְּבַקִּשּׁ רֵעִים וְאוֹהֲבִים. וְאַל יִמְעַט לְפָנְיִךָ שׂוֹנֵא אֶחָד:
צא. אַל תְּגַנֶּה מֶקַּח חֲבֵרְךָ, וְאַל תַּחֲלִישּׁ דַּעְתּוֹ כִּי זֶה מִנְהָג לַחֲסֵירֵי דַּעַת:
צב. אַל תֹּאמַר בְּצִדְקָתִי [נ''א בצדקתי העשרתי], וְתִירָא שֶּׁלֹּא תְּקַבֵּל שְׂכָרְךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה:
צג. אַל תַּטֶּה אֶת חֲבֵרְךָ מִדֶּרֶךְ טוֹבָה אֶל דֶּרֶךְ רָעָה, כְּגוֹן מֵסִית וּמַדִּיחַ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה:
צד. אַל תֹּאכַל אֲכִילָה גַּסָּה עַד שֶּׁתְּמַלֵּא כְּרֵסְךָ, כִּי הַרְבֵּה חֳלָאִים בָּאִים עַל רוֹב אֲכִילָה:
צה. אַל תְּהִי בְּסוֹבְאֵי יַיִן בְּזוֹלְלֵי בָּשָׂר, פֶּן תִּשְּׁכַּח אֶת בּוֹרַאֲךָ וְתַחְלִיא. [נ''א ותחטא]:
צו. אַל תַּטִּיל אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ כִּי הַרְבֵּה קִלְקוּלִים בָּאִים עַל רוֹב מוֹרָא:
צז. אַל תִּתְיַחֵד עִם שּׁוּם אִשָּׁה חוּץ מֵאִשְּׁתְּךָ וְאִמְּךָ וּבִתְּךָ, וַאֲפִלּוּ עִם שְּׁתֵּי נָשִּׁים:
צח. אַל תְּשַּׁבֵּחַ אִשָּׁה בְּיָפְיָהּ וּבְטוּב מַעֲשֶׂיהָ, פֶּן יְאַשְּׁרוּהָ הַשּׁוֹמְעִים:
צט. אַל תִּתֵּן תִּפְאֶרֶת לְעַצְמְךָ וְאַל תְּיַקִּר גּוּפְךָ בְּעֵינֶיךָ, וְתַקְטִין אֶת עַצְמֶךָ:
ק. אַל תְּבַהֵל מַעֲשֶׂיךָ:
קא. אַל תַּרְבֶּה לְדַבֵּר בִּדְבָרִים הַמּוֹעִילִים, וּבְלֹא נֶזֶק, כִּי אִם בְּקוֹצֶר לָשּׁוֹן:
קב. אַל תֶּרֶף יָדְךָ לִקְנוֹת לְךָ חָבֵר נֶאֱמָן וּשְּׁמוֹר אוֹתוֹ, וְאַל תְּאַבְּדֵהוּ כִּי טוֹב:
