Puerta quinta
El amor
El amor abarca más acciones que cualquier otra midá. Cuando el hombre dirige su amor al mal, no hay midá tan dañina como ella; y cuando lo dirige al bien, está por encima de todas las midot, como está escrito «Amarás a Adonái, tu Dios» (Devarim 6:5) —y no hay nivel más alto en el servicio del Creador que el de quien sirve por amor.
שַׁעַר הַחֲמִישִׁי – שַׁעַר הָאַהֲבָה
הָאַהֲבָה כּוֹלֶלֶת מַעֲשִׂים רַבִּים יוֹתֵר מִכָּל הַמִּדּוֹת. וּבְעֵת שֶׁיָּשִׂים הָאָדָם אַהֲבָתוֹ לְרָעָה – אֵין מִדָּה רָעָה בְּכָל הַמִּדּוֹת כָּמוֹהָ. וּכְשֶׁיָּשִׂים הָאָדָם אַהֲבָתוֹ לְטוֹבָה, הִיא לְמַעְלָה מִכָּל הַמִּדּוֹת, כְּדִכְתִיב (דברים ו ה): ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ״ – וְאֵין מַעֲלָה בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יוֹתֵר מִמִּי שֶׁעוֹבֵד מֵאַהֲבָה.
Ahora escucha cómo el amor echa a perder las acciones, cuando el hombre deja que su amor domine sobre su sabiduría. Pues hay muchas clases de amor, distintas unas de otras. El primer amor: el hombre ama a sus hijos, y de tanto amarlos no los corrige ni los guía por el buen camino, sino que los deja seguir la maldad de su corazón —y de ahí viene un gran daño.
וְעַתָּה שְׁמַע אֵיךְ הָאַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת הַמַּעֲשִׂים, בְּעֵת שֶׁיַּגְבִּיר אַהֲבָתוֹ עַל חָכְמָתוֹ. כִּי כַּמָּה מִינֵי אֲהָבוֹת זוֹ מְשֻׁנָּה מִזּוֹ: הָאַהֲבָה הָאַחַת: הָאָדָם אוֹהֵב אֶת בָּנָיו. וּמֵרֹב הָאַהֲבָה אֵינוֹ מְיַסְּרָם וּמַדְרִיכָם לְדֶרֶךְ טוֹבָה, וּמַנִּיחָם לָלֶכֶת בִּשְׁרִירוּת לִבָּם הָרָע, וּמִזֶּה יָבוֹא הֶזֵּק גָּדוֹל.
El segundo amor: el amor al dinero. De tanto ansiar el dinero, sus negocios dejan de ser honrados: codicia, defrauda y roba para amasar riqueza. Y de tanto codiciar la fortuna cierra la mano a la tzedaká y se vuelve mezquino.
הָאַהֲבָה הַשְּׁנִיָּה: אַהֲבַת מָמוֹן. וּמֵרֹב תְּשׁוּקָתוֹ אֶל הַמָּמוֹן – לֹא יִהְיֶה מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלּוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְחוֹמֵד וְעוֹשֵׁק וְגוֹזֵל כְּדֵי לְהַרְבּוֹת הוֹן. וּמֵרֹב חֶמְדַּת הָעֹשֶׁר יִקְפֹּץ יָדוֹ מִן הַצְּדָקָה, וְיִהְיֶה צַר עַיִן.
El tercer amor: el amor a las mujeres. Si tiene una mala esposa, soberbia, ella le arrancará del corazón todas las mitzvot y lo arrastrará tras de sí. De tanto amarla no se atreve a plantarle cara y sigue sus consejos, y ella lo lleva a malas obras. Y también, de tanto amar a las mujeres, las mira sin cesar y llega al adulterio.
הָאַהֲבָה הַשְּׁלִישִׁית: אַהֲבַת נָשִׁים. וְאִם תִּהְיֶה לוֹ אִשָּׁה רָעָה בַּעֲלַת גַּאֲוָה, הִיא תָּסִיר מִלִּבּוֹ כָּל הַמִּצְווֹת, וְהִיא תִּמְשְׁכֵהוּ אַחֲרֶיהָ. וּמֵרֹב הָאַהֲבָה אֵינוֹ מֵעֵז פָּנָיו נֶגְדָּהּ וְשׁוֹמֵעַ לַעֲצָתָהּ, וְהִיא תְּבִיאֵהוּ לִידֵי מַעֲלָלִים רָעִים. וְגַם מֵרֹב אַהֲבָתוֹ בַּנָּשִׁים יִסְתַּכֵּל בָּהֶן תָּדִיר, וְיָבוֹא לִידֵי נִאוּף.
El cuarto amor es el amor a los parientes: su padre y su madre, sus hermanos y hermanas y demás parientes, sus amigos y compañeros. Por amarlos, los ayuda en sus pleitos sin detenerse a examinar si han obrado mal contra la otra parte; siempre los socorre, los protege y los encubre, y aunque hayan cometido muchas faltas, los defiende. También sigue sus consejos, y aunque el consejo no sea bueno, no se aparta de sus palabras. Y quiere elevarlos a puestos que no les corresponden —hacerlos gobernantes y dirigentes de la generación, que manden sobre el pueblo— y aunque sean malvados, no le importa. El amor le ciega los ojos y le ensordece los oídos, y en esto hay un gran mal, porque ellos desviarán al mundo hacia sus vanidades.
הָאַהֲבָה הָרְבִיעִית הִיא אַהֲבַת קְרוֹבָיו: אָבִיו וְאִמּוֹ, אֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו וּשְׁאָר קְרוֹבָיו, וְרֵעָיו וַחֲבֵרָיו. וּמִתּוֹךְ אַהֲבָתָם יְסַיֵּעַ לָהֶם בְּמַחֲלָקְתָּם, וְלֹא יְדַקְדֵּק אִם הֵם פָּשְׁעוּ בְּבַעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת; אַךְ לְעוֹלָם יַעֲזֹר וּמֵגֵן וּמְכַסֶּה עֲלֵיהֶן, וְאַף אִם פָּרְצוּ פְּרָצוֹת רַבּוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם. וְגַם שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתָם, וְאַף אִם הָעֵצָה הַהִיא אֵינָהּ טוֹבָה – לֹא יָסוּר מִדִּבְרֵיהֶם. וְגַם יִרְצֶה לְהַעֲלוֹתָם לְמַעֲלוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לָהֶן, כְּגוֹן לַעֲשׂוֹתָם מוֹשְׁלִים וּפַרְנָסֵי הַדּוֹר, וְלִהְיוֹת רוֹדִים בָּעָם, וַאֲפִלּוּ אִם הֵם רְשָׁעִים – לֹא יָחוּשׁ בָּזֶה. וְהִנֵּה הָאַהֲבָה מְעַוֶּרֶת עֵינָיו וּמַחֲרֶשֶׁת אָזְנָיו, וְיֵשׁ בָּזֶה קִלְקוּל גָּדוֹל, כִּי הֵם יַטְעוּ אֶת הָעוֹלָם לְהַבְלֵיהֶם.
El quinto amor es el amor a la larga vida. Y de tanto amar la vida, no resistirá la prueba.
הָאַהֲבָה הַחֲמִישִׁית הִיא אַהֲבַת אֹרֶךְ יָמִים. וּמֵרֹב שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת הַחַיּוּת – לֹא יַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן.
El sexto amor es el amor al honor. Quien ama el honor, sus obras no serán en aras del Cielo, pues en cualquier mitzvá que haga —dar tzedaká, ocuparse de la Torá o cumplir otras mitzvot— su pensamiento y su intención irán tras el elogio y el honor, y desea que le rindan honor y grandeza. Y esto es un gran menoscabo en el servicio: incluso a quien tiene Torá y buenas obras, el honor lo saca del mundo; cuánto más a quien no tiene Torá ni buenas obras y persigue el honor, cuyas acciones son en su mayoría reprobables.
הָאַהֲבָה הַשִּׁשִּׁית הִיא אַהֲבַת הַכָּבוֹד. וְהָאוֹהֵב אֶת הַכָּבוֹד לֹא יִהְיוּ מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם, כִּי בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה, אוֹ יִתֵּן צְדָקָה אוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אוֹ בִּשְׁאָר מִצְווֹת – תִּהְיֶה מַחְשַׁבְתּוֹ וְכַוָּנָתוֹ אַחַר הַשֶּׁבַח וְהַכָּבוֹד, וְחָפֵץ שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ כָּבוֹד וּגְדֻלָּה. וְזֶה הֶפְסֵד גָּדוֹל בְּמַעֲשֵׂה הָעֲבוֹדָה, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים – הַכָּבוֹד מוֹצִיאוֹ מִן הָעוֹלָם. כָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד, שֶׁכַּמָּה מַעֲשָׂיו מְגֻנִּים.
Hay todavía un séptimo amor, el peor de todos: el amor a los placeres y los deleites, como comer y beber, y otros goces como la lujuria y los paseos. No hace falta extenderse en esto, pues quien ama el vino y se emborracha, come siempre manjares y frecuenta la casa del festín, olvidará a su Creador, como está escrito «Comerás y te saciarás… Guardaos, no sea que se seduzca vuestro corazón, y os desviéis y sirváis…» (Devarim 8:10; 11:16); y está escrito «Engordó Yeshurún y coceó» (Devarim 32:15).
וְעוֹד יֵשׁ אַהֲבָה שְׁבִיעִית, שֶׁהִיא רָעָה עַל כָּל הָאֲהָבוֹת, וְהִיא אַהֲבַת תַּעֲנוּגִים וְתַפְנוּקִים: כְּגוֹן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וּשְׁאָר הֲנָאוֹת כְּגוֹן זְנוּת וְטִיּוּלִים. וְאֵין צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה הָעִנְיָן, כִּי הָאוֹהֵב יַיִן וּמִשְׁתַּכֵּר, וְאוֹכֵל תָּמִיד מַעֲדַנִּים, וְהוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה תָּדִיר – הוּא יִשְׁכַּח בּוֹרְאוֹ, כְּדִכְתִיב (דברים כא טו-טז): ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ; הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם...״; וּכְתִיב (שם לב טו): ״וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט״.
Quien quiera escapar del lazo del cazador que tienden todos estos amores necesita gran sabiduría y mucho coraje, para no quedar atrapado en sus perdiciones. Pues todos estos amores rodean el corazón del hombre, y si aparta de sí uno o dos, los que quedan seguirán persiguiéndolo, de la luz a las tinieblas. Por eso conviene enseñarte a ser cuidadoso y diligente en usar todos estos amores para conocer por medio de ellos los caminos de HaShem, bendito sea, como dice el versículo «En todos tus caminos conócelo» (Mishlé 3:6).
הָרוֹצֶה לְהִמָּלֵט מִפַּח יָקוּשׁ כָּל הָאֲהָבוֹת הָאֵלֶּה, צָרִיךְ חָכְמָה גְּדוֹלָה וְאֹמֶץ רַב פֶּן יִלָּכֵד בִּשְׁחִיתוֹתָם. כִּי כָּל הָאֲהָבוֹת הָאֵלֶּה מַקִּיפוֹת אֶת לֵב הָאָדָם, וְאִם יִדְחֶה אַהֲבָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם מִקִּרְבּוֹ – עֲדַיִן הָאֲהָבוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת יִרְדְּפוּהוּ מֵאוֹר אֵל חֹשֶׁךְ. עַל כֵּן יֵשׁ לְלַמֶּדְךָ, שֶׁתִּהְיֶה זָהִיר וְזָרִיז לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הָאֲהָבוֹת הָאֵלֶּה, לָדַעַת בָּהֶם דַּרְכֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג ו): ״בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ״.
El amor a los hijos ha de ser así: que piense en guiar a sus hijos por los caminos de la justicia, enseñarles el servicio de HaShem, bendito sea, y ordenarles que tras él sirvan a HaShem, como se dice «El padre dará a conocer a los hijos tu verdad» (Yeshayahu 38:19); y está escrito «Y los darás a conocer a tus hijos y a los hijos de tus hijos» (Devarim 4:9); y como se dice de Avraham «Porque lo conozco, sé que ordenará a sus hijos y a su casa tras él» (Bereshit 18:19).
אַהֲבַת בָּנָיו תִּהְיֶה עַל דֶּרֶךְ זֶה: שֶׁיַּחְשֹׁב לְהַדְרִיךְ בָּנָיו בְּדַרְכֵי הַמִּשְׁפָּט, וּלְלַמְּדָם מַעֲשֵׂה עֲבוֹדַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וּלְצַוּוֹת אַחֲרָיו לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו לח יט): ״אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ״; וּכְתִיב (דברים ד ט): ״וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ״. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם (בראשית יח יט): ״כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו״.
El amor al dinero ha de ser así: que ame su dinero para no codiciar el ajeno y no verse obligado a robar ni a hurtar; y para no tener que recibir tzedaká, sino que de lo suyo sostenga a otros, vista a los pobres y les dé de comer, y con su dinero sostenga a los que estudian Torá y temen a HaShem. Y también, gracias a su riqueza, que se desentienda de los asuntos de este mundo, fije tiempos para la Torá y cumpla las mitzvot, ya que dispone de medios. Que no confíe en su gran fortuna para enorgullecerse, sino que con su dinero perecedero adquiera la vida del Mundo Venidero, que no perece —y de este modo ame su dinero.
וְאַהֲבַת הַמָּמוֹן תִּהְיֶה עַל דֶּרֶךְ זֶה: יֹאהַב מָמוֹנוֹ לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יַחְמֹד מָמוֹן אֲחֵרִים, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לִגְנֹב וְלִגְזוֹל; וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְקַבֵּל צְדָקָה, אַךְ מִשֶּׁלּוֹ יְפַרְנֵס אֲחֵרִים, וְיַלְבִּישׁ עֲנִיִּים וְיַאֲכִילֵם, וְיַחֲזִיק בְּמָמוֹנוֹ לוֹמְדֵי תּוֹרָה יִרְאֵי הַשֵּׁם. וְגַם מֵחֲמַת עָשְׁרוֹ יְפַנֶּה עַצְמוֹ מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְיִקְבַּע עִתִּים לַתּוֹרָה וּלְקַיֵּם הַמִּצְווֹת, הוֹאִיל וְיֵשׁ סִפֵּק בְּיָדוֹ. וְלֹא יִבְטַח בְּרוֹב חֵילוֹ לְהִתְגָּאוֹת, אַךְ יִקְנֶה בְּמָמוֹנוֹ הַכָּלֶה חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁאֵינוֹ כָּלֶה, וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ יֹאהַב מָמוֹנוֹ.
El amor a la esposa ha de ser así: que piense que ella lo salva del pecado y lo aleja del adulterio, que con ella cumple la mitzvá de la procreación y que ella cría a sus hijos. Ella trabaja para él toda su vida, le prepara sus comidas y atiende las demás necesidades del hogar, y así él queda libre para estudiar Torá y ocuparse de las mitzvot; ella lo ayuda en el servicio del Creador, bendito sea.
וְאַהֲבַת נָשִׁים תִּהְיֶה עַל דֶּרֶךְ זֶה: שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁהִיא מַצִּילָתוֹ מִן הַחֵטְא וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַנִּאוּף, וּבָהּ מְקַיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְהִיא מְגַדֶּלֶת אֶת בָּנָיו. וְהִיא עוֹבֶדֶת לוֹ כָּל יָמֶיהָ, וּמְכִינָה לוֹ מַאֲכָלָיו וּשְׁאָר צָרְכֵי הַבַּיִת. וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִהְיֶה פָּנוּי לִלְמֹד תּוֹרָה וְלַעֲסֹק בַּמִּצְווֹת, וְהִיא עוֹזֶרֶת לוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.
El amor al padre y a la madre ha de ser así: que piense que lo criaron y se esforzaron en enseñarle los caminos de HaShem, bendito sea, y lo instruyeron y educaron en la Torá y las mitzvot. Con ellos cumple las mitzvot del Creador, como está escrito «Honra a tu padre y a tu madre» (Shemot 20:12).
וְאַהֲבַת אָבִיו וְאִמּוֹ תִּהְיֶה עַל דֶּרֶךְ זֶה: שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁגִּדְּלוּהוּ, וְטָרְחוּ בּוֹ לְלַמְּדוֹ דַּרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהוֹרוּהוּ וְחִנְּכוּהוּ לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת. וּבָהֶם יְקַיֵּם מִצְווֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּדִכְתִיב (שמות כ יב): ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״.
A sus hermanos, hermanas y demás parientes ámelos así: que ellos se ocupan de conducirlo a buenos niveles y lo ayudan en el servicio del Creador, bendito sea. Y él se ocupará de enseñarles y reprenderlos, sin hacer con ellos favoritismos, y en esto tiene recompensa, y es una gran midá, como está escrito «y no profirió afrenta contra su prójimo» (Tehilim 15:3).
וְאֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו וּשְׁאָר קְרוֹבָיו יֹאהַב עַל דֶּרֶךְ זֶה: שֶׁהֵם עוֹסְקִים בּוֹ לַהֲבִיאוֹ לְמַעֲלוֹת טוֹבוֹת, וְהֵם מְסַיְּעִים אוֹתוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְהוּא יַעֲסֹק בָּהֶם לְלַמְּדָם וּלְהוֹכִיחָם, וְלֹא יִשָּׂא לָהֶם פָּנִים, וּבָזֶה יֵשׁ לוֹ שָׂכָר וְהִיא מִדָּה גְּדוֹלָה, כְּדִכְתִיב (תהלים טו ג): ״וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ״.
Mucho provecho saca el hombre de sus parientes, como vemos en Lot, a quien Avraham salvó y por quien combatió; y también en Sedom se salvó por el mérito de Avraham.
וְהַרְבֵּה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ לוֹ לָאָדָם בִּקְרוֹבָיו, כַּדֶּרֶךְ שֶׁמָּצִינוּ בְּלוֹט, אֲשֶׁר הִצִּילוֹ אַבְרָהָם וְנִלְחַם עֲבוּרוֹ; וְגַם בִּסְדוֹם נִצַּל בִּזְכוּת אַבְרָהָם.
Y ame a sus amigos y a todo Israel con amor pleno, para cumplir lo que se dice «Amarás a tu prójimo como a ti mismo» (Vayikrá 19:18). Y este es un gran principio de la Torá: «Lo que te resulta odioso, no lo hagas a tu compañero» (Shabat 31a). Y más grande aún que esto: «Porque a imagen de Elohim hizo al hombre» (Bereshit 9:6; Yerushalmí, Nedarim 9:6).
וְיֹאהַב רֵעָיו וּשְׁאָר כָּל יִשְׂרָאֵל אַהֲבָה שְׁלֵמָה, לְקַיֵּם מָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יח): ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״. וְזֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה: דַּעֲלָךְ סָנֵי – לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵד (שבת לא א). וְגָדוֹל מִזֶּה (בראשית ט ו): ״כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם״ (ירושלמי נדרים ט ו).
וְיֵשׁ תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה לְמִי שֶׁנּוֹהֵג בְּחִבָּה וּבְרֵעוּת עִם בְּנֵי אָדָם;
Y hay gran provecho para quien se conduce con afecto y amistad con las personas: un provecho en este mundo y otro para el Mundo Venidero. El provecho en este mundo: quien trata a todos con amor, todos lo ayudan. Si cae, muchos lo socorren y lo sostienen; si alguien se le enfrenta para pelear con él, muchos se ponen a su lado para defenderlo; si hablan mal de él, muchos hacen callar a los que lo hacen y los avergüenzan; si le sobreviene una desgracia, todos se afligen por él y le tienden la mano; y si cae en aprieto y pobreza, muchos se apiadan de él dándole sus regalos.
תּוֹעֶלֶת הָאַחַת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּשְׁנִיָּה לָעוֹלָם הַבָּא: תּוֹעֶלֶת הָעוֹלָם הַזֶּה: כִּי מִי שֶׁמִּתְנַהֵג בְּאַהֲבָה עִם כָּל אָדָם יַעַזְרוּהוּ הַכֹּל: אִם יִפֹּל יִרְבּוּ עוֹזְרָיו וְסוֹמְכָיו, וְאִם יַעֲמֹד אָדָם נֶגְדּוֹ לָרִיב עִמּוֹ – רַבִּים יַעַמְדוּ אֶצְלוֹ לְהַצִּילוֹ. וְאִם יְדַבְּרוּ עָלָיו רָעָה – רַבִּים יַשְׁתִּיקוּ הַמְדַבְּרִים אֶת הָרָעָה וּמַכְלִימִים אוֹתָם. וְאִם תָּבוֹא עָלָיו צָרָה, הַכֹּל מִצְטַעֲרִים עָלָיו וְנוֹתְנִים לוֹ יָד. וְאִם יָבוֹא לִידֵי דֹּחַק וְעֹנִי, רַבִּים יְרַחֲמוּהוּ בִּנְתִינַת מַתְּנוֹתֵיהֶם.
El provecho en el Mundo Venidero: como todos lo quieren, sus palabras son escuchadas, y tendrá la posibilidad de reprender a las personas para que mejoren sus acciones. También, gracias a ese amor, vive en paz con todos, y por ello está tranquilo y sereno, libre para estudiar Torá y hacer buenas obras. Y por ese amor lo ayudan, hacen su trabajo y lo protegen, y así encuentra mayor holgura para servir al Creador, bendito sea, con un servicio pleno. Y por ese amor halla gracia a los ojos de cuantos lo ven, sus buenas obras son bien recibidas por todos, y cada cual desea obrar como él.
תּוֹעֶלֶת הָעוֹלָם הַבָּא: מֵחֲמַת שֶׁהוּא נֶאֱהָב לַכֹּל – אָז דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים, וְיִהְיֶה יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְהוֹכִיחַ בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּיטִיבוּ מַעֲשֵׂיהֶם. וְגַם מִתּוֹךְ הָאַהֲבָה יַעֲמֹד בְּשָׁלוֹם עִם הַכֹּל, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הוּא שָׁקֵט וְשָׁלֵו, וּפָנוּי לִלְמֹד תּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים. וְגַם מִתּוֹךְ הָאַהֲבָה יַעַזְרוּהוּ, וְיַעֲשׂוּ מְלַאכְתּוֹ וְיָגֵנּוּ בַּעֲדוֹ, וְיִמְצָא הַרְוָחָה יְתֵרָה לַעֲבֹד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עֲבוֹדָה שְׁלֵמָה. וּמֵחֲמַת הָאַהֲבָה הוּא נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵי כָּל רוֹאָיו, וּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים יִהְיוּ מְקֻבָּלִים לַכֹּל, וְכָל אֶחָד יַחְמֹד לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂהוּ.
וּבְאֵיזֶה דֶּרֶךְ יַגִּיעַ הָאָדָם לְאַהֲבַת כָּל אָדָם? אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרֶךָ:
¿Y por qué camino llega el hombre a amar a todos? Voy a instruirte y a enseñarte. El camino es que ayude a todos, con su persona y con su dinero, según sus posibilidades. La ayuda con su persona es servir a todos, sea pobre o rico, y esforzarse por ellos. La ayuda con su dinero es prestar al rico cuando necesite fondos, e igualmente prestar al pobre en su apuro; asimismo, obsequiarlo con un regalo según sus medios, y de vez en cuando enviar porciones y presentes también a los ricos. Y sea desprendido con lo suyo. Si tiene tratos con la gente, que todos sus negocios sean honrados, y que no se moleste con su compañero por una nimiedad. Siempre desee que su compañero se beneficie de él, y no procure él beneficiarse de su compañero. Y siempre hable con calma con la gente: si alguien lo avergüenza, que no lo avergüence; si alguien lo engaña, que no lo engañe. Soporte sobre su cuello el yugo del mundo, y no sea él una carga para los demás. Que no riña con nadie, y reciba a cada uno con alegría y buen semblante, pues el rostro afable fortalece el amor. Que trate con su compañero buscando el bien de este, y consuele a cada uno en su tristeza y su preocupación. Si alguien le confía un secreto, que no lo revele, aunque llegue a enojarlo. Que no hable mal de nadie ni escuche que se hable mal de nadie. Y procure siempre encontrar méritos en las personas donde sea posible, y sea especialmente cuidadoso en esto, y así será amado por todos. Que honre a cada uno con sus actos y sus palabras. Que no se ensoberbezca sobre nadie, sino que se someta ante todos. Y en todos sus actos dirija su intención en aras del Cielo. Y debe cuidarse mucho de la compañía de personas indignas, para no aprender de sus obras, y alejarse de la reunión de los burlones.
הַדֶּרֶךְ הוּא שֶׁיַּעֲזֹר בְּנַפְשׁוֹ וּבְמָמוֹנוֹ לְכָל אָדָם כְּפִי יְכָלְתּוֹ.
הָעֵזֶר בְּנַפְשׁוֹ הוּא שֶׁיְּשָׁרֵת לְכָל אָדָם, הֵן עָנִי הֵן עָשִׁיר, וְיִטְרַח עֲבוּרָם.
הָעֵזֶר בְּמָמוֹנוֹ הוּא, שֶׁיַּלְוֶה לֶעָשִׁיר בְּעֵת הִצְטָרְכוֹ לְמָעוֹת, וְכֵן לְעָנִי יַלְוֶה בִּשְׁעַת דּוֹחֲקוֹ, וְכֵן יִפְקְדֵהוּ בְּמַתָּנָה כְּפִי כּוֹחוֹ, וְלִקְצָת הָעִתִּים יִשְׁלַח מָנוֹת וְדוֹרוֹנוֹת גַּם לַעֲשִׁירִים. וִיהֵא וַתְרָן בְּשֶׁלּוֹ. אִם יִהְיֶה לוֹ עֵסֶק עִם בְּנֵי אָדָם, יִהְיֶה כָּל מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלּוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְאַל יַקְפִּיד בְּדָבָר מוּעָט עַל חֲבֵרוֹ. לְעוֹלָם יִהְיֶה חָפֵץ שֶׁחֲבֵרוֹ יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ, וְאַל יִשְׁתַּדֵּל הוּא לֵהָנוֹת מֵחֲבֵרוֹ. וּלְעוֹלָם יִהְיוּ דְּבָרָיו בְּנַחַת עִם בְּנֵי אָדָם: אִם בִּיְּשָׁהוּ אָדָם – אַל יְבַיְּשֵׁהוּ, וְאִם הִטְעָהוּ אָדָם – אַל יַטְעֵהוּ. יִסְבֹּל עוֹל צַוָּארוֹ עוֹל הָעוֹלָם, וְהוּא אַל יַכְבִּיד עֲלֵיהֶם. וְלֹא יִתְקוֹטֵט עִם שׁוּם אָדָם, וִיקַבֵּל כָּל אָדָם בְּשִׂמְחָה וּבְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, כִּי הַסְבָּרַת פָּנִים תְּחַזֵּק הָאַהֲבָה. וְיִשָּׂא וְיִתֵּן עִם חֲבֵרוֹ בְּטוֹבָתוֹ, וִינַחֵם כָּל אָדָם מֵעָצְבּוֹ וּמִדַּאֲגָתוֹ. אִם גִּלָּה לוֹ אָדָם סוֹד – אַל יְגַלֵּהוּ, אַף אִם יַכְעִיסֵהוּ. וְלֹא יְדַבֵּר עַל שׁוּם אָדָם רַע, וְלֹא יִשְׁמַע שֶׁיְּדַבְּרוּ רָעוֹת עַל אָדָם. וּלְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל לִמְצוֹא זְכוּת עַל בְּנֵי אָדָם בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לִהְיוֹת, וְיוֹתֵר יִזָּהֵר בָּזֶה, וְאָז יִהְיֶה אָהוּב לַכֹּל. וִיכַבֵּד כָּל אָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבִדְבָרָיו. וְלֹא יִתְגָּאֶה עַל שׁוּם אָדָם, אַךְ יִכָּנַע תַּחַת כָּל אָדָם. וּבְכָל מַעֲשָׂיו יְכַוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְצָרִיךְ מְאוֹד לְהִזָּהֵר מֵחֶבְרַת בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם, וּלְהִתְרַחֵק מִמּוֹשַׁב לֵצִים.
Dijo el sabio a su hijo: «¡Escucha, hijo mío! Si se te ocurre unirte a otras personas, únete a un sabio, como está escrito «Quien anda con sabios se hará sabio» (Mishlé 13:20); y se dice «Da al sabio y se hará más sabio» (Mishlé 9:9). Pues si te vuelves sabio, él te alabará y no disputará tu sabiduría; y entonces sabrás que puedes confiar en la tuya. Si lo honras, te honrará; si lo enalteces, te enaltecerá; si necesitas su ayuda, te ayudará; lo que digas, te lo dará por bueno; si te enojas, te lo tolerará; y aprenderás de sus buenas obras. Únete a toda persona de quien puedas aprender cosas que te acerquen al servicio del Creador, bendito sea. Y dijeron los sabios: cuando quieras asociarte con alguien, hazlo enojar; si aun en su enojo te reconoce la verdad, únete a él; y si no, déjalo. No te unas sino a quien conoce su propio valor, pues de quien no lo conoce no hay bien en su compañía. Adquiere para ti un amigo que te reprenda cuando obres mal y te enseñe a hacer el bien, y no te canses de su reprensión; que te ayude con su persona y con su dinero. A ese amigo que ayuda, adquiérelo y no lo vendas —ese es tu amigo fiel. Pero el amigo que te adula, que te justifica tu error y tu descuido, y que te consuela por tus malas obras, apártate de él y aparta tu pie de su senda.»
וְאָמַר הֶחָכָם לִבְנוֹ: שְׁמַע בְּנִי! כִּי יַעֲלֶה בִּלְבָבְךָ לְהִתְחַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם – הִתְחַבֵּר עִם חָכָם, כְּדִכְתִיב (משלי יג כ): ״הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם״; וְנֶאֱמַר (שם ט ט): ״תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד״. שֶׁאִם תֶּחְכַּם – יְפָאֶרְךָ וְלֹא יַחֲלֹק עַל חַכְמָתְךָ, וְאָז תֵּדַע שֶׁתּוּכַל לִסְמֹךְ עַל חַכְמָתְךָ. אִם תְּכַבְּדֵהוּ – יְכַבֶּדְךָ; תְּהַדְּרֵהוּ – יְהַדֶּרְךָ; וְאִם תִּצְטָרֵךְ לְעֶזְרָתוֹ – יַעֲזָרְךָ; וּמָה שֶׁתֹּאמַר יַצְדִּיקְךָ; אִם תִּכְעַס – יִסְבָּלְךָ; וְתִלְמַד מִמַּעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. וְהִתְחַבֵּר עִם כָּל אָדָם שֶׁתִּלְמַד מִמֶּנּוּ דְּבָרִים אֲשֶׁר יְבִיאוּךָ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: כְּשֶׁתִּרְצֶה לַחֲבֹר עִם אֵיזֶה אָדָם – הַכְעִיסֵהוּ, וְאִם יוֹדֶה לְךָ הָאֱמֶת בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ – הִתְחַבֵּר לוֹ; וְאִם לָאו – עֲזֹב אוֹתוֹ. וְאַל תִּתְחַבֵּר אֶלָּא לְמִי שֶׁיַּכִּיר אֶת עֵרֶךְ עַצְמוֹ, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֶת עֵרֶךְ עַצְמוֹ – אֵין טוֹב בְּחֶבְרָתוֹ. קְנֵה לְךָ חָבֵר הַמּוֹכִיחַ אוֹתְךָ בַּעֲשׂוֹתְךָ שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, וְהַמְּלַמֶּדְךָ לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב, וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ; וְהָעוֹזֵר אוֹתְךָ בְּנַפְשׁוֹ וּבְמָמוֹנוֹ, וְהָעוֹזֵר קְנֵה וְלֹא תִּמְכֹּר, וְזֶהוּ חֲבֵרְךָ הַנֶּאֱמָן. אֲבָל חָבֵר הַמַּחֲנִיף וְהַמְּיַשֵּׁר לְךָ טָעוּתְךָ וְשִׁגְגָתְךָ, וְהַמְּנַחֵם אוֹתְךָ עַל מַעֲשֶׂיךָ הָרָעִים – הִסְתַּלֵּק מֵעָלָיו, וּמְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתוֹ.
Asimismo, el amigo que toma de ti lo que necesita y te causa un gran perjuicio a cambio de un pequeño provecho, apártate de él enseguida. Y no te asocies con los que consienten en la injusticia, como se dice «No llaméis conspiración a todo lo que este pueblo llama conspiración» (Yeshayahu 8:12).
וְכֵן חָבֵר שֶׁיִּקַּח מִמְּךָ צָרְכּוֹ, וְיַזִּיקְךָ הֶזֵּק גָּדוֹל עֲבוּר הֲנָאָה מוּעֶטֶת – מַהֵר וְסוּר מֵעָלָיו. וְאַל תִּתְחַבֵּר לַמַּסְכִּימִים עַל הָעַוְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ח יב): ״לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר, לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר״.
Y está prohibido asociarse con un malvado en los asuntos del mundo, como se dice «Por haberte asociado con Ajazyahu, Adonái ha destruido tus obras» (Divré haYamim II 20:37).
וְאָסוּר לְהִתְחַבֵּר עִם רָשָׁע בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כ לז): ״בְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ, פָּרַץ יְיָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ״.
E incluso para un asunto de mitzvá está prohibido asociarse con un malvado, como se dice «No envidies al hombre violento ni elijas ninguno de sus caminos» (Mishlé 3:31). Y dijeron los sabios en Avot deRabí Natán (9:4): aléjate del mal vecino y no te asocies con el malvado, ni siquiera para un asunto de mitzvá. Y son muchos los caminos de muerte que se hallan en la compañía de los malvados.
וַאֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה אָסוּר לְהִתְחַבֵּר לָרָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג לא): ״אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס, וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו״. וְאָמְרוּ חֲכָמִים בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן (ט ד): תִּתְרַחֵק מִשָּׁכֵן רַע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע אֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה. וְרַבּוּ דַּרְכֵי הַמָּוֶת הַנִּמְצָאִים בְּחֶבְרַת הָרְשָׁעִים.
Y si el hombre es riguroso consigo mismo, habla con calma con las criaturas y mantiene con ellas un trato afable, es ofendido pero no ofende, honra incluso a quienes lo menosprecian, negocia con honradez, no abunda en comer con los ignorantes ni en sentarse con ellos, y no se le ve nunca sino ocupado en la Torá, envuelto en tzitzit y coronado con tefilín, obrando en todo más allá de lo que la ley estricta exige —con tal de que no se aparte demasiado ni caiga en el aislamiento—, hasta que todos lo alaben, lo amen y deseen imitar sus obras, ese ha santificado el Nombre, y de él dice el versículo «Me dijo: Mi siervo eres, Israel, en quien me glorificaré» (Yeshayahu 49:3).
וְאִם יְדַקְדֵּק אָדָם עַל עַצְמוֹ, וְיִהְיוּ דְּבָרָיו בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת וְדַעְתּוֹ מְעֹרֶבֶת עִמָּהֶם, נֶעֱלָב וְאֵינוֹ עוֹלֵב, וּמְכַבֵּד אֲפִלּוּ אוֹתָם הַמְּקִלִּים בּוֹ, וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, וְלֹא יַרְבֶּה בַּאֲרוּחַת עַמֵּי הָאָרֶץ וִישִׁיבָתָם, וְלֹא יֵרָאֶה נִרְאֶה תָּמִיד אֶלָּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וְעָטוּף בְּצִיצִית וּמֻכְתָּר בִּתְפִלִּין, וְעוֹשֶׂה בְּכָל מַעֲשָׂיו לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק הַרְבֵּה וְלֹא יִשְׁתּוֹמֵם, עַד שֶׁיִּמָּצְאוּ הַכֹּל מְקַלְּסִים אוֹתוֹ וְאוֹהֲבִים אוֹתוֹ וּמִתְאַוִּים לְמַעֲשָׂיו – הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיהו מט ג): ״וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר״.
El amor a la larga vida ha de ser así: que ame los días de su vida no para comer, beber y disfrutar en sus días fugaces, sino que piense: la labor de la Torá y las mitzvot es inmensa, y aunque viviera el doble, o el doble del doble, no podría completar la medida de la Torá ni alcanzar sus niveles, con los que un siervo se hace grato a su señor. De este modo ame los días de su vida, porque en ellos adquiere el servicio del Creador, bendito sea, su temor puro y su amor, y adquiere en este mundo la provisión que lo llevará al Mundo Venidero. Con un mundo y unos días perecederos adquiere el mundo permanente, un deleite que no cesará jamás, por los siglos de los siglos. Y siempre tema a la muerte, pues quizá aún no haya alcanzado la plenitud que le es dado alcanzar, y cada día añada amor y temor hacia el Omnipresente.
וְאַהֲבַת אֹרֶךְ יָמִים תִּהְיֶה עַל דֶּרֶךְ זֶה: שֶׁיֹּאהַב יְמֵי חַיָּיו לֹא עֲבוּר שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיֵהָנֶה בִּימֵי הֶבְלוֹ, אַךְ יַחְשֹׁב: מְלֶאכֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת מְרֻבָּה, וְאִם הָיִיתִי חַי כִּפְלַיִם וְכִפְלֵי כִּפְלַיִם – לֹא הָיִיתִי יָכוֹל לְהַשְׁלִים חֹק הַתּוֹרָה וּלְהַשִּׂיג מַעֲלוֹת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר בָּהֶם יִתְרַצֶּה עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה יֹאהַב יְמֵי חַיָּיו, כִּי בָּהֶם יִקְנֶה עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא וְיִרְאָתוֹ הַטְּהוֹרָה וְאַהֲבָתוֹ, וְיִקְנֶה צֵידָה בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר יָבִיא אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְיִקְנֶה בָּעוֹלָם וּבַיָּמִים הַכָּלִים – עוֹלָם הַקַּיָּם, תַּעֲנוּג אֲשֶׁר לֹא יִפָּסֵק לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְתָמִיד יִירָא מִן הַמָּוֶת, כִּי שֶׁמָּא עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת אֲשֶׁר בְּכוֹחוֹ לְהַגִּיעַ, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם יוֹסִיף אַהֲבָה וְיִרְאָה לַמָּקוֹם.
Pero una vida sin temor de HaShem no merece llamarse «vida», y aborrezca y desprecie una vida que va contra el Creador, bendito sea, como se dice de Rivká «Me hastía la vida a causa de las hijas de Jet; si Yaakov toma mujer de las hijas de Jet, como estas, de las hijas del país, ¿para qué quiero la vida?» (Bereshit 27:46). Por eso, donde haya profanación del Nombre, no se preocupe por su vida, y siempre tenga el corazón dispuesto a entregarse por la santificación del Nombre en todas las mitzvot, tanto las leves como las graves.
אֲבָל חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם יִרְאַת הַשֵּׁם – אֵין זֶה נִקְרָא ״חַיִּים״, וְיָקוּץ וְיִמְאַס בְּחַיִּים שֶׁהֵם נֶגֶד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּרִבְקָה (בראשית כז מו): ״קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת, אִם לֹקֵּחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ, לָמָּה לִּי חַיִּים״. וּלְכָךְ בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם לֹא יָחוּשׁ עַל חַיָּיו, וְתָמִיד יְהֵא לִבּוֹ נָכוֹן לִמְסוֹר עַצְמוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם בְּכָל הַמִּצְווֹת, הֵן בַּקַּלּוֹת וְהֵן בַּחֲמוּרוֹת.
El amor al honor es muy dañino; por eso aléjese de él con todas sus fuerzas. Y si el hombre se aparta de dos cosas —el honor y el beneficiarse de los demás— está cerca de todas las buenas virtudes, pues el honor echa a perder todas las obras, porque en todo lo que haga pensará en honrarse. Y aunque no le importe el honor, si persigue beneficiarse de otros, todas sus obras quedan viciadas, porque su corazón lo inclinará siempre tras la ganancia. Por eso ponga en su corazón alejarse del honor y también de beneficiarse de otros.
וְאַהֲבַת הַכָּבוֹד הִיא רָעָה מְאוֹד, לָכֵן יִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד בְּכָל יְכָלְתּוֹ. וְאִם אָדָם מִתְרַחֵק מִשְּׁנֵי דְּבָרִים, וְהֵם כָּבוֹד וַהֲנָאַת אֲחֵרִים – אָז הוּא קָרוֹב לְכָל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת. כִּי הַכָּבוֹד מְקַלְקֵל כָּל הַמַּעֲשִׂים, כִּי בְּכָל הַמַּעֲשִׂים שֶׁיַּעֲשֶׂה יַחֲשֹׁב לְהִתְכַּבֵּד. וַאֲפִלּוּ לֹא יָחוּשׁ עַל הַכָּבוֹד, אִם הוּא רוֹדֵף לֵהָנוֹת מֵאֲחֵרִים – אָז כָּל מַעֲשָׂיו מְקֻלְקָלִים, כִּי תָּמִיד יַטֶּנּוּ לִבּוֹ אַחַר הַבֶּצַע. לָכֵן יִתֵּן אֶל לִבּוֹ לְהִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, וְגַם מִלֵּהָנוֹת מֵאֲחֵרִים.
A veces hay mitzvá en buscar honor: por ejemplo, si es un hombre tsadik y sabio a quien la gente menosprecia y del que se burla por sus buenas obras, y por ello sus palabras son despreciadas y no se escuchan. Si tuviera fuerza para obligar a la gente a honrarlo y a escuchar sus reprensiones y palabras, en tal caso conviene buscar el honor para poder reprender a la gente. Así, si lo han humillado en público, no debe perdonar hasta que lo apacigüen. Pero la mayoría de las veces debe apartarse del honor y huir de él. ¿Acaso no dijeron los sabios «La envidia, el deseo y el honor sacan al hombre del mundo»? (Avot 4:21). Que no estudie ni haga ninguna buena obra para honrarse, sino que haga el bien en nombre del Creador, bendito sea; y el honor acabará por llegar.
וְלִפְעָמִים יֵשׁ מִצְוָה בִּרְדִיפַת כָּבוֹד, כְּמוֹ אִם הוּא אִישׁ צַדִּיק וְחָכָם, וְהָעוֹלָם מְזַלְזְלִים בּוֹ וּמְצַחֲקִים עָלָיו עֲבוּר מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ דְּבָרָיו בְּזוּיִים וְאֵינָם נִשְׁמָעִים. וְאִם הָיָה בּוֹ כֹּחַ לָכֹף בְּנֵי אָדָם שֶׁיְּכַבְּדוּהוּ וְיִשְׁמְעוּ תּוֹכְחוֹתָיו וּדְבָרָיו – בָּזֶה יֵשׁ לִרְדֹּף אַחַר הַכָּבוֹד כְּדֵי לְהוֹכִיחַ בְּנֵי אָדָם. כְּגוֹן אִם בִּזּוּהוּ בָּרַבִּים – אֵין לוֹ לִמְחֹל עַד שֶׁיְּפַיְּסוּהוּ. אֲבָל רֹב פְּעָמִים יִסְתַּלֵּק מִן הַכָּבוֹד וְיִבְרַח מִמֶּנּוּ. הֲלוֹא אָמְרוּ חֲכָמִים (אבות ד כא): הַקִּנְאָה וְתַאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם. וְלֹא יִלְמַד וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם מַעֲשֶׂה טוֹב כְּדֵי שֶׁיִּתְכַּבֵּד; אַךְ יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה הַטּוֹב לְשֵׁם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא.
En cuanto al amor a los placeres, como comer, beber y dormir: has de saber que el hombre debe orientar todos sus actos a conocer a HaShem, bendito sea, y que su sentarse, su levantarse y su hablar, todo apunte a ese fin. ¿Cómo? Cuando negocie, o haga cualquier acto o trabajo, no tenga en el corazón solo el pensamiento del dinero, sino que haga estas cosas para procurarse lo que el cuerpo necesita: comida, bebida, un hogar y el casarse. Y cuando coma, beba y tenga relaciones, que no se lo proponga por el placer —de modo que acabe comiendo y bebiendo solo lo dulce al paladar y teniendo relaciones solo por el goce—, sino que se proponga comer para fortalecer su cuerpo y sus miembros. Por eso no coma todo cuanto el paladar apetece, como el perro y el asno, sino lo que es provechoso para el cuerpo, sea amargo o dulce. Y no coma lo que daña al cuerpo, aunque sea dulce al paladar. Con esta norma se conduzca, y proponga estar sano y fuerte, para que su alma esté recta para conocer a HaShem, bendito sea, pues es imposible que comprenda y se instruya en la Torá y las mitzvot estando enfermo o doliéndole alguno de sus miembros. Por eso no es bueno ayunar continuamente, no sea que se debilite su fuerza y mengüe su entendimiento. Debe ordenar todos sus asuntos hacia el servicio del Creador, bendito sea: si se llena el vientre, se le vuelve pesado el cuerpo; y si escatima el alimento, se debilita.
Y esto es bueno para ti: reduce las clases de acompañamiento, conténtate con uno solo mientras puedas, y bástete de él lo poco que puedas. Al tomarlo, proponte hacer llegar el pan a tu estómago, no deleitarte. Y acostumbra tu alma de vez en cuando a pasar sin acompañamiento, para amoldar tu naturaleza de modo que te resulte fácil cuando te falte; y si puedes, deja del todo el acompañamiento, que conlleva fatiga y molestia. Haz que tu comida del día sea más ligera que la de la noche. Y acostúmbrate a comer dos veces al día, para que el movimiento de tus miembros sea ligero durante el día y, así, te resulten llevaderos los asuntos de tu Torá. Acostúmbrate a beber agua, salvo que tu intención al beber vino sea el provecho de tu cuerpo o disipar la preocupación; y cuídate mucho de excederte con él, pues embriaga y aparta de la Torá.
אַהֲבַת תַּעֲנוּגִים, כְּגוֹן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְשֵׁנָה: דַּע שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם שֶׁיְּכַוֵּן מַעֲשָׂיו כֻּלָּם כְּדֵי לֵידַע אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וְיִהְיֶה שִׁבְתּוֹ וְקוּמוּ וְדִבּוּרוֹ – הַכֹּל לְעֻמַּת זֶה הַדָּבָר. כֵּיצַד? כְּשֶׁיִּשָּׂא וְיִתֵּן, אוֹ יַעֲשֶׂה שׁוּם מַעֲשֶׂה אוֹ מְלָאכָה, לֹא יִהְיֶה בְּלִבּוֹ זִכְרוֹן מָמוֹן לְבַד; אֶלָּא יַעֲשֶׂה דְּבָרִים אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא דְּבָרִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ בָּהֶם, מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וִישִׁיבַת בַּיִת וּנְשִׂיאַת אִשָּׁה. וּכְשֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיִבְעַל, לֹא יָשִׂים אֶל לִבּוֹ דְּבָרִים הַלָּלוּ כְּדֵי לֵהָנוֹת, עַד שֶׁנִּמְצָא שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אֶלָּא הַמָּתוֹק לַחֵךְ, וְיִבְעַל כְּדֵי לֵהָנוֹת; אֶלָּא שֶׁיָּשִׂים אֶל לִבּוֹ שֶׁיֹּאכַל כְּדֵי לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ וְאֵבָרָיו. לְפִיכָךְ לֹא יֹאכַל כָּל שֶׁהַחֵךְ מִתְאַוֶּה כְּמוֹ הַכֶּלֶב וְהַחֲמוֹר, אֶלָּא יֹאכַל דְּבָרִים הַמּוֹעִילִים לַגּוּף, אִם מָרִים אִם מְתוּקִים. וְלֹא יֹאכַל דְּבָרִים הָרָעִים לַגּוּף, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְתוּקִים לַחֵךְ. בְּזֶה הַמִּנְהָג יַנְהִיג עַצְמוֹ, וְיָשִׂים אֶל לִבּוֹ שֶׁיִּהְיֶה שָׁלֵם וְחָזָק, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ יְשָׁרָה לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבִין וְיִתְחַכֵּם בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, וְהוּא חוֹלֶה אוֹ אֶחָד מֵאֵבָרָיו כּוֹאֵב לוֹ. לְפִיכָךְ אֵין טוֹב לְהִתְעַנּוֹת תָּמִיד, פֶּן יֵחָלֵשׁ כּוֹחוֹ וְיִתְמַעֵט שִׂכְלוֹ. לָכֵן צָרִיךְ לְתַקֵּן כָּל עִנְיָנָיו לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ: אִם יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ – אָז יִכְבַּד בְּגוּפוֹ; וְאִם יְמַעֵט מְזוֹנוֹ – אָז יֵחָלֵשׁ. וְזֶה טוֹב לְךָ, אֲשֶׁר תַּמְעִיט בְּמִינֵי הַלִּפְתָּן, וְתִסְמֹךְ עַל לִפְתָּן אֶחָד בְּעוֹד שֶׁתּוּכַל, וְיִהְיֶה דַּי לְךָ מִמֶּנּוּ מְעַט כְּפִי מַה שֶׁתּוּכַל. וְהִתְכַּוֵּן בּוֹ לְהַגִּיעַ הַלֶּחֶם אֶל בִּטְנְךָ, וְלֹא לְהִתְעַנֵּג. וְהַרְגֵּל נַפְשְׁךָ קְצָת הָעִתִּים מִבְּלִי לִפְתָּן, כְּדֵי לְהַנְהִיג טִבְעֲךָ עַד שֶׁיָּקֵל עָלֶיךָ בְּעֵת הִמָּנְעוֹ. וְאִם תּוּכַל תַּעֲזֹב הַלִּפְתָּן, אֲשֶׁר יֵשׁ בּוֹ יְגִיעָה וָטֹרַח. וְשִׂים אֲכִילָתְךָ בַּיּוֹם קַלָּה מֵאֲכִילָתְךָ בַּלַּיְלָה. וְתִתְנַהֵג לֶאֱכֹל פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא תְּנוּעַת אֵיבָרֶיךָ קַלָּה בַּיּוֹם, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יָקֵלּוּ עָלֶיךָ עִנְיָנֵי תּוֹרָתְךָ. וְתִתְנַהֵג לִשְׁתּוֹת מַיִם, אֶלָּא אִם כֵּן תִּהְיֶה כַּוָּנָתְךָ בִּשְׁתִיַּת הַיַּיִן לְתוֹעֶלֶת גּוּפְךָ אוֹ לְהַעֲבִיר הַדְּאָגָה. וְהִזָּהֵר מְאוֹד מֵהַרְבּוֹת מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא מְשַׁכֵּר וּמַרְחִיק לַתּוֹרָה.
Y ten siempre presente este principio: que el hombre no sacie todo su apetito de comida y bebida, sino que coma y beba para mantener su cuerpo sano, y retenga la mano de lo que le está permitido de más. Que el hombre no ame el mundo para comer, beber y disfrutar de él. Así dijo uno de los sabios: «Como para vivir». Y dijo el necio: «Vivo para comer». Y sobre esto se dice «El tsadik come hasta saciar su alma, pero el vientre de los malvados padece escasez» (Mishlé 13:25).
וְזֶה הַכְּלָל יִהְיֶה לְעוֹלָם בְּיָדְךָ: אַל יְמַלֵּא אָדָם כָּל תַּאֲוָתוֹ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אַךְ יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה לְהַעֲמִיד גּוּפוֹ עַל בֻּרְיוֹ, וְיִמְשֹׁךְ יָדָיו מִן הַמֻּתָּר. וְאַל יֹאהַב הָאָדָם אֶת הָעוֹלָם כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיֵהָנֶה מִמֶּנּוּ. וְכֵן אָמַר אֶחָד מִן הַחֲכָמִים: אֹכַל לְמַעַן אֶחְיֶה. וְאָמַר הַכְּסִיל: אֶחְיֶה לְמַעַן אֹכַל. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי יג כה): ״צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר״.
Asimismo, quien toma esposa piense en aras del Cielo: cumplir la procreación y tener descendencia que sirva a HaShem, bendito sea, y tema al Cielo. O piense en saciar su deseo y agotar su yetzer con su esposa, para no desear a otras mujeres. O en atender a su esposa cuando sabe que ella lo desea, a fin de que no desee a otros hombres. O se proponga fortalecer su cuerpo, pues la emisión del semen es salud para el cuerpo. Pero al que se excede en las relaciones le sobrevienen muchas enfermedades.
וְכֵן הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה יַחְשֹׁב לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁיְּקַיֵּם פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְיִהְיֶה לוֹ זֶרַע עוֹבְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִרְאֵי שָׁמַיִם. אוֹ יַחֲשֹׁב שֶׁיְּמַלֵּא תַּאֲוָתוֹ וִיכַלֶּה יִצְרוֹ בְּאִשְׁתּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה לְנָשִׁים אֲחֵרוֹת. אוֹ כְּדֵי לִפְקֹד אֶת אִשְׁתּוֹ כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהִיא מִתְאַוָּה לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְאַוֶּה לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים. אוֹ יְכַוֵּן לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ, שֶׁיְּצִיאַת הַזֶּרַע מִמֶּנּוּ הִיא בְּרִיאוּת הַגּוּף. אֲבָל הַמַּרְבֶּה לְשַׁמֵּשׁ יוֹתֵר מִדַּי – יָבוֹאוּ עָלָיו חוֹלָאִים רַבִּים.
Y quien anda por este camino, todos sus días es entero un servidor de HaShem, bendito sea: incluso cuando negocia, e incluso cuando tiene relaciones, porque en todo su pensamiento es solo procurarse lo necesario, para que su cuerpo esté sano y sirva a HaShem, bendito sea. E incluso cuando duerme, si duerme para que descanse su alma y repose su cuerpo y no enferme —porque estando enfermo no podría servir a HaShem, bendito sea—, resulta que su sueño es un servicio al Omnipresente, bendito sea. Sobre esto ordenaron los sabios y dijeron «Que todos tus actos sean en aras del Cielo» (Avot 2:12). Y es lo que dijo Shlomo en su sabiduría «En todos tus caminos conócelo, y Él enderezará tus sendas» (Mishlé 3:6).
וְהַמְּהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זֶה, כָּל יָמָיו כֻּלּוֹ הוּא עוֹבֵד הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן, וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁבּוֹעֵל, מִפְּנֵי שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ בַּכֹּל כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא צְרָכָיו בִּלְבַד, עַד שֶׁיְּהֵא גּוּפוֹ שָׁלֵם לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁיָּשֵׁן, אִם יָשֵׁן בִּשְׁבִיל שֶׁתָּנוּחַ נַפְשׁוֹ עָלָיו, וְיָנוּחַ גּוּפוֹ שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה, כִּי לֹא יוּכַל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא וְהוּא חוֹלֶה, וְנִמְצָא שֵׁנָה שֶׁלּוֹ עֲבוֹדָה לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. עַל עִנְיָן זֶה צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ (אבות ב יב): כָּל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְהוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ (משלי ג ו): ״בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ, וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ״.
Deje el hombre todos los amores y aférrese al amor del Creador, bendito sea, como está escrito «Amarás a Adonái, tu Dios» (Devarim 6:5). El amor de HaShem, bendito sea, es la meta de todas las cualidades y la cima de todos los niveles en los grados de cuantos sirven, y todas las midot son como una escalera hacia el nivel del amor. Es la ofrenda voluntaria de las almas de los piadosos, los neviim y los perushim, y no hay nada por encima de su culminación.
יַעֲזֹב אָדָם כָּל הָאֲהָבוֹת וְיִדְבַּק בְּאַהֲבַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, כְּדִכְתִיב (דברים ו ה): ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ״. וְאַהֲבַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, הִיא תַּכְלִית כָּל הַתְּכוּנוֹת וְסוֹף כָּל הַמַּעֲלוֹת בְּמַדְרֵגוֹת כָּל אַנְשֵׁי הָעֲבוֹדָה, וְכָל הַמִּדּוֹת הֵן כְּמוֹ סֻלָּם לְמַעֲלַת הָאַהֲבָה. וְהִיא נִדְבַת הַנְּפָשׁוֹת מֵאַנְשֵׁי הַחֲסִידִים וְהַנְּבִיאִים וְהַפְּרוּשִׁים, וְסוֹפָן אֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה.
Muchas veces la Escritura antepone el temor de Dios a su amor, como se dice «Y ahora, Israel, ¿qué pide Adonái, tu Dios, de ti, sino temer a Adonái, tu Dios, y amarlo?» (Devarim 10:12). Y ello porque el amor es la meta y el culmen de la abstinencia —que es, entre todos los grados, el más cercano al nivel del amor de Dios—, y es imposible que el hombre llegue a él sino después de que precedan su temor y su pavor ante Dios. Por eso antepuso el temor al amor.
וְהַרְבֵּה פְּעָמִים מַקְדִּים הַסֵּפֶר יִרְאַת הָאֱלֹהִים עַל אַהֲבָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י יב): ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ״. וּמִפְּנֵי שֶׁהָאַהֲבָה הִיא תַּכְלִית הַפְּרִישׁוּת וְסוֹפָהּ, וְהַקְּרוֹבָה שֶׁבַּמַּדְרֵגוֹת אֶל מַדְרֵגַת אַהֲבַת הָאֱלֹהִים. וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעַ הָאָדָם אֵלֶיהָ אֶלָּא אַחֵר שֶׁתִּקְדֹּם יִרְאָתוֹ וּפַחְדּוֹ וּפַחְדּוֹ מֵהָאֱלֹהִים. וְעַל כֵּן הִקְדִּימָה הַיִּרְאָה לָאַהֲבָה.
¿Y qué es el amor? Es el amor del alma y su inclinación, saliendo de sí misma, hacia el Creador, bendito sea, para adherirse a su luz suprema. Esta alma es la fuente del conocimiento, y es pura y limpia, y el Creador la ata al cuerpo, cuyo apetito es grande, para probar si ella andará por los caminos de HaShem. Y como el hombre está revestido de un cuerpo, creado con un espíritu animal, la neshamá creada por Elohim no tiene fuerza para pensar en su Creador, porque está mezclada con los deseos del cuerpo. Y durante toda la niñez del hombre, este no busca ni pide sino sus deseos y sus placeres. Pues de tanto deseo del cuerpo —comida, bebida y los deleites de este mundo, que es un mundo de vanidad y mentira—, y con el afán de amasar gran riqueza, la neshamá no tiene fuerza para pensar en el Creador, bendito sea, porque está revestida de vanidades huecas. Y después de que el alma perciba aquello que le aprovecha a ella misma sin participación del cuerpo, entonces anhelará buscar descanso de las inclinaciones del cuerpo, como el enfermo anhela al médico. Y cuando el alma sane de sus dolencias, tendrá luz propia y fuerza en sí misma. Y el alma, ¿acaso no está llena de amor? Y ese amor va unido a la alegría, y esa alegría ahuyenta de su corazón las delicias del cuerpo y el placer del mundo. Esa alegría es intensa y se impone sobre su corazón, y todos los goces del mundo son como nada frente a la fuerza arrolladora de la alegría del amor de HaShem, bendito sea; y todos los deleites de sus hijos son como si no existieran frente al deleite del corazón que ama a HaShem con todo su corazón.
וּמָה הִיא הָאַהֲבָה? הִיא אַהֲבַת הַנֶּפֶשׁ וּנְטוֹתָהּ מֵעַצְמָהּ אֶל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁתִּדְבַּק בְּאוֹרוֹ הָעֶלְיוֹן. הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת הִיא מְקוֹר הַדַּעַת, וְהִיא טְהוֹרָה וְזַכָּה; וְהַבּוֹרֵא קוֹשְׁרָהּ בַּגּוּף אֲשֶׁר חִשְׁקוֹ רַב, לְנַסּוֹת אִם הִיא תֵּלֵךְ בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם. וּמִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם מְלֻבָּשׁ בַּגּוּף, הַנִּבְרָא בְרוּחַ בַּהֲמוּת – אֵין כֹּחַ בַּנְּשָׁמָה הַנִּבְרֵאת מֵאֱלֹהִים לַחֲשֹׁב אַחַר בּוֹרְאָהּ, כִּי מְעֹרֶבֶת הִיא בְּתַאֲווֹת הַגּוּף. וְכָל יְמֵי קַטְנוּת הָאָדָם – אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל אֶלָּא תַּאֲווֹתָיו וְתַעֲנוּגָיו. כִּי מֵרֹב תַּאֲווֹת הַגּוּף, אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְעִדּוּנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא עוֹלָם שָׁוְא וָשֶׁקֶר, וְחוֹשֵׁב לֶאֱסֹף הוֹן רַב – אֵין כֹּחַ בְּהַנְּשָׁמָה לַחְשֹׁב אַחַר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כִּי הִיא מְלֻבֶּשֶׁת בְּהַבְלֵי שָׁוְא. וְאַחֲרֵי שֶׁתַּרְגִּישׁ הַנֶּפֶשׁ בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ תּוֹעֶלֶת לְעַצְמָהּ בִּלְתִּי שִׁתּוּף הַגּוּף, אָז הִיא תִּתְאַוֶּה לְבַקֵּשׁ מְנוּחָה מִמִּדּוֹת הַגּוּף, כַּאֲשֶׁר יִתְאַוֶּה הַחוֹלֶה לְרוֹפֵא. וּכְשֶׁתִּתְרַפֵּא הַנֶּפֶשׁ מִתַּחֲלֻאֶיהָ, אָז יִהְיֶה לָהּ אוֹר בְּעַצְמָהּ וְכֹחַ בְּנַפְשָׁהּ. וְהַנֶּפֶשׁ הֲלוֹא מְלֵאָה אַהֲבָה, וְאוֹתָהּ אַהֲבָה קְשׁוּרָה בְּשִׂמְחָה, וְאוֹתָהּ הַשִּׂמְחָה מַבְרַחַת מֵעַל לְבָבוֹ נְעִימוּת הַגּוּף וְתַעֲנוּג הָעוֹלָם. וְאוֹתָהּ שִׂמְחָה עַזָּה וּמִתְגַּבֶּרֶת עַל לְבָבוֹ, וְכָל הֲנָאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם כְּאַיִן כְּנֶגֶד תִּגְבֹּרֶת תֹּקֶף שִׂמְחַת אַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכָל שַׁעֲשׁוּעֵי יְלָדָיו כְּלֹא הָיוּ כְּנֶגֶד שַׁעֲשׁוּעַ הַלֵּב הָאוֹהֵב אֶת הַשֵּׁם בְּכָל לִבּוֹ.
Y todo su pensamiento es cómo cumplir la voluntad del Creador, bendito sea, hacer merecer a los demás, santificar el Nombre y entregarse por amor de HaShem. Y esto es el temor de HaShem: no transgredir lo que está escrito en la Torá. El amor es como el de Pinjás, que se entregó por amor de HaShem; y como Avraham Avinu, que dijo «He alzado mi mano hacia Adonái, Dios Altísimo, dueño de cielos y tierra: ni un hilo ni la correa de una sandalia tomaré» (Bereshit 14:22-23); y como Elishá, que no quiso tomar nada de Naamán (Melajim II 5:15-16).
וְכָל הִרְהוּר שֶׁלּוֹ אֵיךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וּלְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים, וְלַעֲשׂוֹת קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, וְלִמְסֹר עַצְמוֹ בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם. וְזֶה יִרְאַת הַשֵּׁם: שֶׁלֹּא תַּעֲבֹר עַל מָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, הָאַהֲבָה כְּגוֹן פִּנְחָס שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם; וְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁאָמַר (בראשית יד כב-כג): ״הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל יְיָ אֵל עֶלְיוֹן, קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל״; וֶאֱלִישָׁע שֶׁלֹּא רָצָה לָקַחַת מִנַּעֲמָן (מלכים ב ה טו-טז).
Y que no descuide las palabras de Torá por los placeres y deleites de sus hijos, ni por el gusto de mirar a las mujeres y de conversar; y también que abandone sus paseos ociosos. Y entone dulces zemirot para llenar su corazón de alegría en el amor de HaShem.
וְאַל יִבְטַל מִדִּבְרֵי תוֹרָה בִּשְׁבִיל תַּעֲנוּגֵי וְשַׁעֲשׁוּעֵי יְלָדָיו, וְחִבַּת רְאִיַּת נָשִׁים וְדִבּוּר; וְגַם לַעֲזֹב טִיּוּלָם; וְיַנְעִים זְמִירוֹת כְּדֵי לְמַלֹּאת לְבָבוֹ שִׂמְחָה בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם.
Quien sirve por amor se ocupa de la Torá y las mitzvot, y anda por las sendas de la sabiduría que muestran cómo cumplir todas las mitzvot por amor, y cómo amar a HaShem, bendito sea, con un gran amor: no por ninguna cosa del mundo, no por temor al mal ni para recibir el bien, sino que hace la verdad porque es verdad, y el bien acabará por llegar. Este es un nivel altísimo, que no todo hombre alcanza, y es el nivel de Avraham Avinu, a quien Hakadosh Baruj Hu llamó «el que me ama» (Yeshayahu 41:8), porque no sirvió sino por amor. Y es lo que ordenó Hakadosh Baruj Hu por medio de Moshé Rabenu, la paz sea con él, como se dice «Amarás a Adonái, tu Dios, con todo tu corazón, con toda tu alma y con todo tu poder» (Devarim 6:5). Y cuando ame a HaShem, bendito sea, con el amor debido, enseguida cumplirá todas las mitzvot por amor.
הָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְהוֹלֵךְ בִּנְתִיבוֹת הַחָכְמָה הַמַּרְאִים אֵיךְ יַעֲשֶׂה כָּל הַמִּצְווֹת מֵאַהֲבָה, וְאֵיךְ יֹאהַב אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַהֲבָה גְּדוֹלָה: לֹא מִפְּנֵי דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, לֹא מִפְּנֵי יִרְאַת הָרָעָה וְלֹא כְּדֵי לְקַבֵּל הַטּוֹבָה; אֶלָּא עוֹשֶׂה הָאֱמֶת מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֱמֶת, וְסוֹף הַטּוֹבָה לָבוֹא. וּמַעֲלָה זוֹ מַעֲלָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, וְאֵין כָּל אָדָם זוֹכֶה לָהּ, וְהִיא מַעֲלַת אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁקְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אוֹהֲבִי״ (ישעיהו מא ח), לְפִי שֶׁלֹּא עָבַד אֶלָּא מֵאַהֲבָה. וְהוּא שֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה): ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ״. וּבִזְמַן שֶׁיֹּאהַב אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא אַהֲבָה הָרְאוּיָה – מִיָּד יַעֲשֶׂה כָּל הַמִּצְווֹת מֵאַהֲבָה.
¿Y cómo es ese amor? Que ame a HaShem con un amor grande, sobreabundante e intensísimo, hasta que su alma quede atada al amor de HaShem, bendito sea. Y resulta que quien está absorto en él continuamente es como quien padece el mal de amores, cuya mente no se libra del amor de aquella mujer y está absorto en ella sin cesar: al sentarse, al levantarse, mientras come y bebe. Más aún que esto ha de ser el amor de HaShem en el corazón de quienes lo aman. Y es lo que dijo Shlomo a modo de parábola «Pues enferma de amor estoy» (Shir haShirim 2:5). Y todo el Shir haShirim es una parábola de este tema.
וְכֵיצַד הִיא הָאַהֲבָה? שֶׁיֹּאהַב אֶת הַשֵּׁם אַהֲבָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה רַבָּה מְאוֹד, עַד שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְנִמְצָא הַשּׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד כְּאִלּוּ הוּא חוֹלֶה חֹלִי אַהֲבָה, שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה מֵאַהֲבַת אוֹתָהּ אִשָּׁה, וְהוּא שׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד: בֵּין בְּשִׁבְתּוֹ בֵּין בְּקוּמוֹ, בֵּין בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה – יוֹתֵר מִזֶּה תִּהְיֶה אַהֲבַת הַשֵּׁם בְּלֵב אוֹהֲבָיו. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה אָמַר עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל (שיר השירים ב ה): ״כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי״. וְכָל שִׁיר הַשִּׁירִים מָשָׁל הוּא לָזֶה הָעִנְיָן.
Es cosa sabida y clara que el amor de Hakadosh Baruj Hu no se ata al corazón del hombre hasta que esté absorto en él continuamente, como es debido, y deje todo lo que hay en el mundo salvo ese amor, como se dice «con todo tu corazón y con toda tu alma» (Devarim 6:5). Por eso el hombre debe entender y discernir con sabiduría e inteligencia que le den a conocer a su Creador, según la capacidad que tenga para comprender y alcanzar.
דָּבָר יָדוּעַ וּבָרוּר שֶׁאֵין אַהֲבַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְשֶׁרֶת בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם עַד שֶׁיִּשְׁגֶּה בָּהּ תָּמִיד כָּרָאוּי, וְיַעֲזֹב כָּל שֶׁבָּעוֹלָם מָה שֶׁבָּעוֹלָם חוּץ מִמֶּנָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה): ״בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ״. לְפִיכָךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה הַמּוֹדִיעוֹת לוֹ אֶת קוֹנוֹ. וּכְפִי כֹּחַ שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג.
Al Dios honorable y temible es mitzvá amarlo y temerlo, como se dice «Amarás a Adonái, tu Dios» (Devarim 6:5), y se dice «A Adonái, tu Dios, temerás» (Devarim 6:13). Y este es el camino para alcanzar el amor de HaShem, bendito sea: cuando el hombre contempla sus obras y sus criaturas maravillosas y grandes, y ve en ellas su sabiduría, que no tiene medida ni fin, enseguida ama al Omnipresente, bendito sea, lo alaba y lo glorifica, y anhela con un gran anhelo conocer al gran Nombre, como dijo David «Mi alma tiene sed de Elohim, del Dios vivo» (Tehilim 42:3). Y cuando reflexiona en estas cosas que dijo David, enseguida retrocede sobrecogido, teme y se estremece, y reconoce que es una criatura pequeña, baja y oscura, que se sostiene con un entendimiento escaso y limitado ante Aquel que es perfecto en conocimiento, como dijo David «Cuando veo tus cielos, obra de tus dedos» (Tehilim 8:4), y a continuación «¿Qué es el hombre para que lo recuerdes?» (Tehilim 8:5).
הָאֵל הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא – מִצְוָה לְאַהֲבָה אוֹתוֹ וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה): ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ״; וְנֶאֱמַר (שם ו יג): ״אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא״. וְזֶה הַדֶּרֶךְ לְהַשִּׂיג בּוֹ אַהֲבַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא: בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבִבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים, וְיִרְאֶה מֵהֶם חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ – מִיָּד הוּא אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר, וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לֵידַע אֶת הַשֵּׁם הַגָּדוֹל; כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהלים מ ג): ״צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי״. וּכְשֶׁמְּחַשֵּׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁאָמַר דָּוִד מִיָּד הוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו וְיִירָא וְיִפְחַד, וְיֵדַע שֶׁהוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה וַאֲפֵלָה, עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת; כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (שם ח ד): ״כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ״, וּסְמִיךְ לֵהּ: ״מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ״ (שם פסוק ה).
Y cuando el hombre contempla las cosas grandes, reconoce su grandeza a partir del ángel y de la esfera celeste, y ve la sabiduría de Hakadosh Baruj Hu en todas las criaturas y en todo lo creado, aumenta su amor por el Omnipresente, bendito sea; su alma tiene sed y su carne desfallece por amarlo, y teme y se estremece por su bajeza, su pobreza y su levedad cuando se compara con uno de los cuerpos sagrados que creó HaShem, bendito sea.
וּבִזְמַן שֶׁאָדָם מִתְבּוֹנֵן בַּדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים, וּמַכִּיר גַּדְלוּתוֹ מִמַּלְאָךְ וְגַלְגַּל, וְיִרְאֶה חָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל הַיְּצוּרִים וּבְכָל הַבְּרוּאִים – מוֹסִיף אַהֲבָה לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְיִצְמָא נַפְשׁוֹ וְיִכְמַהּ בְּשָׂרוֹ לֶאֱהֹב אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְיִירָא וְיִפְחַד מִשִּׁפְלוּתוֹ וְדַלּוּתוֹ וְקַלּוּתוֹ כְּשֶׁיַּעֲרֹךְ עַצְמוֹ לְאֶחָד מֵהַגּוּפִים הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּרָא הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא.
Y en otro lugar se dice «temeroso de Elohim» (Iyov 1:1), y explicaron que teme el juicio del castigo del Cielo, el Guehinom y los castigos de este mundo (Sotá 27b). Y esta midá está muy, muy lejos del amor. Pero tema a HaShem, bendito sea, como el hombre que ama a su mujer y ella lo ama, y teme hacer algo contra ella para no perder su amor —así es este caso—: brotan en él las llamas de fuego del amor del Creador, ensalzado sea, y teme transgredir sus mitzvot para no perder el amor del Creador, bendito sea.
וּבְמָקוֹם אַחֵר נֶאֱמַר (איוב א א): ״וִירֵא אֱלֹהִים״, וּבֵאֲרוּ שֶׁמִּתְיָרֵא מִדִּין עֹנֶשׁ שָׁמַיִם וּמִגֵּיהִנֹּם, וּמֵעָנְשֵׁי עוֹלָם הַזֶּה (סוטה כז ב). וְזֹאת הַמִּדָּה רְחוֹקָה מִן הָאַהֲבָה מְאוֹד מְאוֹד. אֲבָל יִירָא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ אָדָם שֶׁאוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא אוֹהַבְתּוֹ, וְהוּא יָרֵא לַעֲשׂוֹת דָּבָר כְּנֶגְדָּהּ פֶּן יְאַבֵּד אַהֲבָתָהּ – כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה: חוֹצֵב רִשְׁפֵּי אֵשׁ אַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה, וְיִירָא לַעֲבֹר עַל מִצְווֹתָיו פֶּן יַפְסִיד אַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.
Y esto es «Servid a Adonái con temor» (Tehilim 2:11) —es el temor del amor—; «y alegraos con temblor»: del gran temor del Creador os alegraréis de cumplir su voluntad. Y este temor es el temor del amor, y de él se dice «El temor de Adonái es su tesoro» (Yeshayahu 33:6).
וְזֶהוּ ״עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּיִרְאָה״ (תהלים ב יא) – הִיא יִרְאַת הָאַהֲבָה, ״וְגִילוּ בִּרְעָדָה״ – מֵרֹב פַּחַד הַבּוֹרֵא תָּגִילוּ לַעֲשׂוֹת חֶפְצוֹ.
וְזֹאת הַיִּרְאָה הִיא יִרְאַת הָאַהֲבָה, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (ישעיהו לג ו): ״יִרְאַת יְיָ הִיא אוֹצָרוֹ״.
Y este amor solo se sostiene en quien pone su empeño en cumplir todas las mitzvot conforme a la halajá, pues quien no conoce las mitzvot que le ordenó el Formador de todo no puede llamarse «amante» perfecto. Por eso ame todo lo que lo lleve al amor del Creador, bendito sea Él y bendito su Nombre. Y quien así obra, bien le irá en este mundo y en el Mundo Venidero.
וְאֵין הָאַהֲבָה הַזֹּאת מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁנּוֹתֵן דַּעְתּוֹ לְקַיֵּם כָּל הַמִּצְווֹת כְּהִלְכָתָן, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר צִוָּהוּ יוֹצֵר הַכֹּל – אֵין זֶה נִקְרָא ״אוֹהֵב״ גָּמוּר. לָכֵן יֹאהַב כָּל אֲשֶׁר יְבִיאֵהוּ לְאַהֲבַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ. וְהָעוֹשֶׂה זֶה – טוֹב לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא.
