Precepto 262
La pena de quema
Mitzvá de que sea quemado quien se haga merecedor de la quema —que el bet din ejecute la pena con fuego. Es decir, los tribunales fueron ordenados a aplicar la pena de quema en algunas transgresiones, y una de ellas es la del que se une a una mujer y a su madre, como está dicho (Vayikrá 20:14): «Y el hombre que tome a una mujer y a su madre, infamia es; en el fuego los quemarán a él y a ellas...». Ya escribí más arriba, en el seder Ajaré Mot, en la mitzvá de no unirse a una mujer y a su hija (mitzvá 203), en qué caso se hace merecedor de pena quien toma a una mujer y a su hija —y que en el cómputo de la culpa no entra más que una, la última—, y que lo escrito «y a ellas» significa "una de ellas", pues así viene la explicación en masejet Sanhedrín (76b); y dijeron allí que en cierto lugar llaman "hen" a "una", etcétera, como escribí allí.
מִצְוָה שֶׁיִּשְׂרְפוּ מִי שֶׁיִּתְחַיֵּב שְׂרֵפָה – לִהְיוֹת בֵּית דִּין שׂוֹרְפִין בָּאֵשׁ, כְּלוֹמַר שֶׁנִּצְטַוּוּ הַבֵּית דִּין לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט בִּשְׂרֵפָה בְּמִקְצָת עֲבֵרוֹת, וְאַחַת מֵהֶן הִיא הַבָּא עַל אִשָּׁה וְאִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ יד) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִיא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן וְגוֹ'. וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּסֵדֶר אַחֲרֵי מוֹת בְּמִצְוַת שֶׁלֹּא לָבוֹא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ (מצוה רג) בְּאֵי זֶה עִנְיָן יִתְחַיֵּב אֲשֶׁר יִקַּח אִשָּׁה וּבִתָּהּ, וְשֶׁאֵין בִּכְלָל הַחִיּוּב אֶלָּא אַחַת, וְהִיא הָאַחֲרוֹנָה, וּמָה שֶׁכָּתוּב וְאֶתְהֶן פֵּרוּשׁוֹ אַחַת מֵהֶן, שֶׁכֵּן בָּא הַפֵּרוּשׁ בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (עו, ב), וְאָמְרוּ שָׁם שֶׁכֵּן בִּמְקוֹם פְּלוֹנִי קוֹרִין לְאַחַת הֵן, וכו' כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי שָׁם.
De las raíces de la prohibición de las arayot, escribí más arriba en Ajaré Mot (mitzvá 190) lo que supe y oí sobre el tema.
מִשָּׁרְשֵׁי אִסּוּר הָעֲרָיוֹת, כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּאַחֲרֵי מוֹת (מצוה קצ) מָה שֶׁיָּדַעְתִּי וְשָׁמַעְתִּי בָּעִנְיָן.
De las leyes de la mitzvá. Lo que dijeron, de bendita memoria (Sanhedrín 52a): la forma de quemar a los condenados era que lo hundían en estiércol hasta las rodillas, y ponían un paño duro dentro de un paño blando, y lo enrollaban en su cuello; y sus dos testigos, uno tiraba hacia sí y el otro tiraba hacia sí, hasta que él abría la boca; y fundían el estaño y el plomo y cosas semejantes, y se lo arrojaban dentro de la boca, y bajaba y le quemaba las entrañas. Y el resto de sus detalles, en el capítulo séptimo de Sanhedrín.
מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין נב, א) מִצְוַת הַנִּשְׂרָפִים שֶׁהָיוּ מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בַזֶּבֶל עַל אַרְכֻבּוֹתָיו, וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשֶׁה בְּתוֹךְ סוּדָר רַךְ, וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ, וּשְׁנֵי עֵדָיו זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו, וּמַתִּיכִין אֶת הַבְּדִיל וְהָעוֹפֶרֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְזוֹרֵק לְתוֹךְ פִּיו, וְהִיא יוֹרֶדֶת וְשׂוֹרֶפֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּפֶרֶק שְׁבִיעִי מִסַּנְהֶדְרִין.
Y rige esta mitzvá en los varones, pues a ellos les corresponde el juicio, y solo en la tierra de Israel, pues es el lugar del juicio. Y el bet din que la transgredió y no juzgó al culpable conforme a su ley, anuló un precepto positivo, y su castigo es grande, pues con el juicio se asienta el mundo. Y ya escribí más arriba, en el seder Mishpatim, esta mitzvá positiva (mitzvá 47), que el Rambán, de bendita memoria, no cuenta en el cómputo de las mitzvot de su libro las cuatro penas de muerte del bet din, y allí traje algo de la razón que él escribió sobre el tema.
וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְכָרִים, כִּי לָהֶם הַמִּשְׁפָּט וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד, כִּי הִיא מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט. וּבֵית דִּין שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ וְלֹא דָּנוּ הַחַיָּב כְּדִינוֹ בִּטְּלוּ עֲשֵׂה וְעָנְשָׁם גָּדוֹל, כִּי בְּמִשְׁפָּט יִתְיַשֵּׁב הָעוֹלָם. וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּסֵדֶר מִשְׁפָּטִים מִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ (מצוה מז) כִּי הָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לֹא יִמְנֶה בְּחֶשְׁבּוֹן הַמִּצְוֹת בַּסֵּפֶר שֶׁלּוֹ אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, וְשָׁם הֵבֵאתִי קְצָת הַטַּעַם שֶׁכָּתַב הוּא בָּעִנְיָן.
