Tema 156
La teshuvá
El ayuno es útil para todo. Quien está desnudo de buenas obras no puede apartar a otros de su maldad. El ayuno es más duro que la espada. Conviene que la teshuvá se haga en aquello mismo en que se pecó. Cuando el hombre piensa: «esto y aquello haré, y así me saldrá bien», por eso mismo su pensamiento no llega a cumplirse. El exilio expía todo. Quien tiene el ánimo humilde es como si hubiera ofrecido todos los korbanot. Todo el que se confiesa tiene parte en el Mundo Venidero.
א. הַתַּעֲנִית מוֹעִיל לְכָל דָּבָר.
Quien enseña Torá al hijo de su compañero es como si lo hubiera engendrado a él, como si lo hubiera engendrado para las palabras de la Torá, y como si se hubiera engendrado a sí mismo. Rav Papa ayunó por haber llamado a un talmid jajam con palabra despectiva. Que el hombre guarde su boca de decir «cometeré esta transgresión», aunque sea en broma, porque su palabra lo arrastra al acto. Todo el que llora de noche, su voz es escuchada, y las estrellas y las constelaciones lloran con él.
ב. מִי שֶׁהוּא עָרוֹם מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְרִישׁ אֲחֵרִים מֵרִשְׁעָתָם.
Los reos de karet que recibieron azotes quedan exentos de su karet. Cuando llega una aflicción al mundo, que el hombre piense que esa desgracia vino por su pecado. Las vestiduras que se hacen para el tsadik: cada una tiene su propia segulá para expiar. Una vez que el hombre toma esposa, sus iniquidades se desvanecen. Cuando ve u oye de algún sufrimiento que le sobreviene a un gentil, que reflexione en teshuvá. Quien habita en Érets Israel mora sin iniquidad. Conviene aliviar el modo de la teshuvá a los pecadores. La iniquidad debilita la fuerza del hombre.
ג. הַתַּעֲנִית קָשָׁה מֵחֶרֶב.
Cuando dos mitzvot llegan a tu mano, haz aquella en la que hay mayor sometimiento del yétzer. Hay que ayunar cuando se aflige a un tsadik. El dolor del corazón está cerca de hacer brotar las lágrimas. Quien hace volver a la gente en teshuvá merece sentarse en la yeshivá de lo Alto, y Hakadosh Baruj Hu anula el decreto por su causa. El abatimiento del ánimo es mayor que un ayuno. Quien comete una transgresión y se arrepiente de ella, le perdonan todas sus iniquidades. Quien comercia con honradez, le perdonan todas sus iniquidades.
ד. הַתְּשׁוּבָה רָאוּי, שֶׁתִּהְיֶה בְּאוֹתוֹ דָּבָר עַצְמוֹ.
El comienzo del pensamiento ayuda al hombre en el medio y en el final de la acción, para que todo se prolongue en santidad; y si al principio no pensó con santidad, entonces sobrevendrá un tropiezo en el medio y al final. La mesa, con la hospitalidad al huésped, expía. La grandeza expía. A veces, cuando uno empieza a hacer teshuvá, le sobrevienen sufrimientos —y esto es porque tardó en hacerla—. Con el suspiro que exhala, el hombre se convierte en una criatura nueva.
ה. כְּשֶׁאָדָם. חוֹשֵׁב: כָּךְ וְכָךְ אֶעֱשֶׂה, כָּךְ וְכָךְ תַּעֲלֶה בְּיָדִי, עַל יְדֵי זֶה אֵין מַחֲשַׁבְתּוֹ נִתְקַיֵּם.
Mediante el amor a los tsadikim, los tsadikim pueden hacer volver al pueblo en teshuvá. Quien hace volver al pueblo en teshuvá, por su mérito no hay miedo ni discordia en el mundo. Quien ayuda a los huérfanos, con ello quiebra la fuerza de las naciones; y por ese quiebre, los malvados de Israel vuelven en teshuvá. Quien hace volver a la gente en teshuvá se salva de la cárcel. También es honrado a los ojos de HaShem. También merece hacerse célebre entre las naciones. Aquel cuya costumbre es siempre hacer volver a la gente en teshuvá, por su mérito se anulan los pensamientos extraños de los grandes de la generación.
ו. גָּלוּת מְכַפֶּרֶת עַל הַכּל.
Quien hace volver a los malvados en teshuvá merece la observancia del Shabat. Tampoco lo daña la serpiente. Cuando enseñas el buen camino al hijo de un malvado, por eso puedes anular decretos. Con la mentira uno fortalece las manos de los malvados. Quien hace teshuvá de todo corazón, Hakadosh Baruj Hu le da un corazón para conocerlo. Al oír el sonido del shofar de un hombre íntegro, el yétzer hará se quiebra y se despierta la teshuvá en el mundo. Quien quiere retornar, que se guarde de ser deudor. Quien ama a los tsadikim puede hacer volver a la gente en teshuvá.
ז. מִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפֵלָה, כְּאִלּוּ הִקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת.
Quien se confiesa, Hakadosh Baruj Hu lo ama con amor generoso y aparta de él el ardor de su ira. Las naciones están cerca de la teshuvá. El estudio de la Torá expía. Quien está en un grado elevado puede alcanzar su perfección con pocas acciones. Cuando alguna aflicción te sobreviene, examina tus obras. Quien quiere hacer buenas obras y tiene impedimentos, Hakadosh Baruj Hu le paga recompensa como si las hubiera hecho; y quien no obra conforme a su capacidad, entonces recibe castigo por ello.
ח. כָּל הַמִּתְוַּדֶּה, יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
Quien lleva méritos a la multitud se hace socio de Hakadosh Baruj Hu en la obra de la Creación. No hay comparación entre la mitzvá que el hombre hace solo para sí, por grande que sea, y la mitzvá de la que se deriva mérito para muchos, por pequeña que sea. El sustento, los enemigos, las enfermedades y el exceso de riqueza son los que impiden al hombre llegar a la perfección y a su fin. Cuando causas algún daño, esa es la señal de que el yétzer hará te domina. A quien induce a su compañero a apartarse del buen camino, un incendio le sobreviene. Quien no logra llorar, la segulá es sentarse en un lugar donde confluyen dos ríos a la vez.
ט. הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה, כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ וּכְאִלּוּ עֲשָׂאוֹ לְדִבְרֵי תוֹרָה וּכְאִלּוּ עֲשָׂאוֹ לְעַצְמוֹ.
Quien hace volver a la gente en teshuvá merece la sabiduría. Por la pereza, al hombre le parece que el camino de la teshuvá se le ha ocultado. Quien revela sus secretos, entonces es difícil que ese asunto se sostenga. Quien se avergüenza de sus iniquidades, Hakadosh Baruj Hu obra con él tsedaká. El ayuno que se hace sin conciencia no es ayuno. Desde el momento en que el hombre piensa hacer teshuvá, reciben su oración, aunque todavía no la haya hecho.
י. רַב פָּפָּא יְתִיב בְּתַעֲנִיתָא, עַל שֶׁקָרָא לְתַלְמִיד חָכָם בִּלְשׁוֹן גְּנַאי.
Cuando quieras hacer teshuvá, pídele al tsadik que te introduzca ante HaShem, bendito sea. Mediante la bondad y la verdad se expía la iniquidad. Al pedirle a HaShem, bendito sea, que te dé amor, por eso Hakadosh Baruj Hu cubrirá tus transgresiones. Quien se confiesa de sus iniquidades merece no verse obligado a vender parte de la heredad de sus padres. Cuando los reprendas por no haber corregido los pecados de la juventud, inclúyete a ti mismo con ellos, y así recibirán tu reproche. La reparación esencial de la mancha de las iniquidades se logra mediante la humildad. El hombre debe reprenderse a sí mismo cada mañana.
יא. יִשְׁמר אָדָם אֶת פִּיו מִלּוֹמַר: אֶעֱשֶׂה הָעֲבֵרָה הַזּאת אֲפִילּוּ בְּדֶרֶךְ לֵיצָנוּת, כִּי דִּבּוּרוֹ מַכְרִיחַ אוֹתוֹ לְמַעֲשֶׂה.
El servicio con que el hombre sirve a HaShem cada día en su juventud vale más, y es más precioso, que muchos años de servicio en la vejez. Es imposible que el hombre sepa en vida si su teshuvá fue aceptada. Lo que observamos —que a quien empieza a servir a HaShem le sobrevienen sufrimientos— se debe a que comenzó desde un temor recto.
יב. כָּל הַבּוֹכֶה בַּלַּיְלָה, קוֹלוֹ נִשְׁמָע, וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בּוֹכִין עִמּוֹ.
A quien empieza a servir a HaShem, Hakadosh Baruj Hu le dice: «Sé que tu deseo y tu voluntad es servirme, pero ¿qué garantía hay de que mañana no me abandones? Siendo así, ¿cómo he de acercarte solo por la voluntad que has tenido, y cómo he de revelarte de inmediato cosas ocultas? Más bien harás esto: al principio ámame así y cumple mis mitzvot, aunque no conozcas la razón de la mitzvá; sírveme con sencillez, sin sutilezas. Y cuando me hayas servido durante bastante tiempo, entonces confiaré en ti y te revelaré el sentido y la razón de cada cosa, y te acercaré con toda clase de acercamiento; porque el mucho tiempo que ya me serviste es la garantía de que no me abandonarás. Y esto es verdad».
יג. חַיָּבֵי כְּרִיתוּת שֶׁלָּקוּ, נִפְטְרוּ מִידֵי כְּרִיתָתָן.
En esto conoce el hombre que de verdad quiere servir: cuando no busca su propia fama. Quien no conoce el camino de HaShem, que se empequeñezca a sí mismo. Mediante una oración hecha con clamor, Hakadosh Baruj Hu te perdonará. Con mentiras, el hombre no puede mejorar sus obras. Quien no logra anular el yétzer hará arrastrándolo al bet hamidrash, sepa que aún permanece en su maldad.
יד. כְּשֶׁבָּא צַעַר לָעוֹלָם, יַחֲשׁב שֶׁבִּשְׁבִיל חֶטְאוֹ בָּא זאת הַצָּרָה.
Hakadosh Baruj Hu se complace más en las mitzvot con las que también se cumple la voluntad de las criaturas que en las mitzvot que son solo entre el hombre y su Creador. Mejor le es al hombre cumplir la mitzvá en la medida posible que abandonarla del todo. La reparación del cuerpo precede a la del alma. Quien llora y guarda duelo por un hombre íntegro, le perdonan todas sus iniquidades. Es mitzvá advertir a la gente sobre todo acto de transgresión; y si temes que no te escuchen, di tus palabras en nombre de otro tsadik, para que te presten oído.
טו. הַמַּלְבּוּשִׁין שֶׁעוֹשִׂין לַצַּדִּיק, כָּל מַלְבּוּשׁ יֵשׁ לוֹ סְגֻלָּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ לְכַפֵּר.
Todo el que dice «Vaijulú» con kavaná y ora con kavaná, los ángeles servidores piden a HaShem, bendito sea, que lo perdone. Quien responde «Amén, yehé shemé rabá» con toda su fuerza, aunque haya en él un vestigio de avodá zará, le perdonan. Estos no ven el rostro del Guehinom: los rigores de la pobreza, la enfermedad de los intestinos, y quien tiene acreedores y el peso del gobierno encima. Esfuérzate en las mitzvot más allá de lo que está en tu mano. La pérdida de dinero expía por el cuerpo. La sed es reparación de las palabras ociosas.
טז. כֵּיוָן שֶׁנָּשָׂא אָדָם אִשָּׁה, עֲווֹנוֹתָיו מִתְפַּקְּקִין.
La teshuvá trae curación al mundo. En la teshuvá por temor, los pecados deliberados se vuelven como involuntarios; y por amor, se vuelven como méritos. La teshuvá acerca la redención y alarga los días y los años del hombre. Por la teshuvá de un solo individuo, le perdonan a él y al mundo entero. Hakadosh Baruj Hu se apacigua mediante el vidúi, y es como si el hombre hubiera construido un mizbéaj y ofrecido un korbán.
יז. כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹ שֶׁשָּׁמַע אֵיזֶה יִסּוּרִים, שֶׁבָּא עַל גּוֹי, יְהַרְהֵר בִּתְשׁוּבָה.
Quien pasa por alto sus agravios y no se aferra a lo suyo, le pasan por alto todas sus transgresiones. La Torá y los actos de bondad expían. El clamor y el llanto de noche son más escuchados para despertar compasión. El baal teshuvá que ora por la lluvia, por eso le expían sus iniquidades. Cuando Israel ayuna, no son respondidos hasta que se unen con los malvados en un solo haz. El camino que el hombre debe escoger es este: amar las reprensiones y sostenerse en una fe firme y superior.
יח. הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שָׁרוּי בְּלא עָווֹן.
יט. יֵשׁ לְהָקֵל אפֶן הַתְּשׁוּבָה עַל הַחוֹטְאִים.
כ. הֶעָווֹן מַכְחִישׁ כּחוֹ שֶׁל אָדָם.
כא. כְּשֶׁבָּאִין שְׁנֵי מִצְווֹת לְיָדְךָ, תַּעֲשֶׂה זאת הַמִּצְוָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּפִיַּת. הַיֵּצֶר יוֹתֵר.
כב. צְרִיכִין לְהִתְעַנּוֹת, כְּשֶׁמְּצַעֲרִין אֶת הַצַּדִּיק.
כג. צַעַר הַלֵּב הוּא קָרוֹב לְהוֹרִיד דְּמָעוֹת.
כד. הַמַּחֲזִיר בְּנֵי אָדָם, בִּתְשׁוּבָה זוֹכֶה וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַטֵּל הַגְּזֵרָה בִּשְׁבִילוֹ.
כה. חֲלִישׁוּת דַּעְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא גְדוֹלָה מִתַּעֲנִית.
כו. הָעוֹשֶׂה דְּבַר עֲבֵרָה וּמִתְחָרֵט בָּהּ, מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו.
כז. הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו.
כח. תְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה עוֹזֶרֶת לָאָדָם לְאֶמְצַע וְסוֹף הַמַעֲשֶּׂה, שֶׁיֻּמְשַׁךְ בִּקְדֻשָּׁה, וְאִם לא חָשַׁב בִּקְדֻשָּׁה בִּתְחִלָּה, אָז יֶאֱרַע תַּקָּלָה בְּאֶמְצַע וּבַסּוֹף.
כט. שֻׁלְחָן בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים מְכַפֶּרֶת.
ל. הַגְּדֻלָּה מְכַפֶּרֶת.
לא. לִפְעָמִים כְּשֶׁמַּתְחִיל לַעֲשוֹת תְּשׁוּבָה, בָּאִין לוֹ יִסּוּרִים, זֶה מִפְּנֵי שֶׁשָּׁהָה מִלַּעֲשוֹת תְּשׁוּבָה.
לב. עַל יְדֵי אֲנָחָה שֶׁנֶּאֱנַח, נַעֲשֲׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה.
לג. עַל יְדֵי אַהֲבַת צַּדִּיקִים יְכוֹלִין הַצַּדִּיקִים לְהַחֲזִיר אֶת הָעָם בִּתְשׁוּבָה.
לד. מִי שֶׁמַּחֲזִיר אֶת הָעָם בִּתְשׁוּבָה, בִּזְכוּתוֹ אֵין פַּחַד וּמַחֲלקֶת בָּעוֹלָם.
לה. מִי שֶׁעוֹזֵר לִיתוֹמִים, עַל יְדֵי זֶה מְשַׁבֵּר כּחָם שֶׁל הָאֻמּוֹת וְעַל יְדֵי שְׁבִירָתָן, רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל חוֹזְרִין בִּתְשׁוּבָה.
לו. מִי שֶׁמַּחֲזִיר בְּנֵי אָדָם בִּתְשׁוּבָה, נִצּוֹל מִבֵּית הָאֲסוּרִים.
לז. גַּם הוּא מְכֻבָּד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם.
לח. גַּם זוֹכֶה לִהְיוֹת מְפֻרְסָם בֵּין הָאֻמּוֹת.
לט. מִי שֶׁדַּרְכּוֹ תָּמִיד לְהַחֲזִיר בְּנֵי אָדָם בִּתְשׁוּבָה, בִּזְכוּתוֹ מְבַטֵּל מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר.
מ. מִי שֶׁמַּחֲזִיר רְשָׁעִים בִּתְשׁוּבָה, יִזְכֶּה לִשְׁמִירַת שַׁבָּת.
מא. גַּם אֵינוֹ נִזּוֹק מִנָּחָשׁ.
מב. כְּשֶׁתְּלַמֵּד אֶת בֶּן רָשָׁע דֶּרֶךְ טוֹב, עַל יְדֵי זֶה תּוּכַל לְבַטֵּל גְּזֵרוֹת.
מג. עַל יְדֵי שֶׁקֶר מַחֲזִיק יְדֵי רְשָׁעִים.
מד. מִי שֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה בְּכָל לֵב, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לוֹ לֵב לָדַעַת אוֹתוֹ.
מה. עַל יְדֵי שְׁמִיעַת קוֹל שׁוֹפָר מֵאָדָם כָּשֵׁר הַיֵּצֶר הָרָע נִשְׁבָּר, וְנִתְעוֹרֵר תְּשׁוּבָה בָּעוֹלָם.
מו. מִי שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב, יִזָּהֵר מִלִּהְיוֹת בַּעַל חוֹב.
מז. מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת הַצַּדִּיקִים, יָכוֹל לְהַחֲזִיר אֶת בְּנֵי אָדָם בִּתְשׁוּבָה.
מח. מִי שֶׁמִּתְוַדֶּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתוֹ אַהֲבַת נְדָבָה וּמֵשִׁיב מִמֶּנּוּ חֲרוֹן אַפּוֹ.
מט. הָאֻמּוֹת הֵם קְרוֹבֵי תְּשׁוּבָה.
נ. לִמּוּד הַתּוֹרָה הִיא מְכַפֶּרֶת.
נא. מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה, יָכוֹל לְהַשִּׂיג שְׁלֵמוּתוֹ בְּמִעוּט פְּעֻלּוֹת.
נב. כְּשֶׁאֵיזֶה צַעַר בָּא עָלֶיךָ, תְּפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֶׂיךָ.
נג. מִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲשוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים וְיֵשׁ לוֹ מְנִיעוֹת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁלֵּם לוֹ שָׂכָר כְּאִלּוּ עָשָׂה, וּמִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה לְפִי יְכָלְתּוֹ, אֲזַי מְקַבֵּל ענֶשׁ עַל זֶה.
נד.. מִי שֶׁמְּזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, נַעֲשֲׂה שֻׁתָּף לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.
נה. אֵין עֵרֶךְ לְמִצְוָה שֶׁעוֹשֶׂה אָדָם לְעַצְמוֹ לְבַד, אֲפִילּוּ שֶׁתִּהְיֶה רַבָּה, לְמִצְוָה שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מִמֶּנָּה זְכוּת לָרַבִּים, אֲפִילּוּ שֶׁתִּהְיֶה קְטַנָּה.
נו. הַפַּרְנָסָה וְהַשּׂוֹנְאִים וְהַחוֹלַאַת וְרִבּוּי הָעשֶׁר הֵן הַמּוֹנְעִין לָאָדָם מֵהַגִּיעַ אֶל הַשְּׁלֵמוּת וְהַתַּכְלִית.
נז. כְּשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה אֵיזֶה הֶזֵּק, זֶה הַסִּימָן שֶׁיֵּצֶר הָרָע שׁוֹלֵט עָלֶיךָ.
נח. מִי שֶׁמֵּסִית אֶת חֲבֵרוֹ מִדֶּרֶךְ הַטּוֹב, שְׂרֵפָה בָּא עָלָיו.
נט. מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִבְכּוֹת, הַסְּגֻלָּה שֶׁיֵּשֵׁב בְּמָקוֹם, שֶׁשּׁוֹפְכִים שָׁם שְׁנֵי נְהָרוֹת בְּיַחַד.
ס. מִי שֶׁמַּחֲזִיר אֶת בְּנֵי אָדָם בִּתְשׁוּבָה, זוֹכֶה לְחָכְמָה.
סא. עַל יְדֵי הָעַצְלוּת נִדְמֶה לְאָדָם, שֶׁנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה.
סב. מִי שֶׁמְּגַלֶּה סוֹדוֹתָיו, אֲזַי קָשֶׁה לַדָּבָר הַזֶּה לְהִתְקַיֵּם.
סג. מִי שֶׁבּוֹשׁ עַל עֲווֹנוֹתָיו, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ צְדָקָה.
סד. הַתַּעֲנִית שֶׁהוּא בְּלא דַּעַת אֵינוֹ תַּעֲנִית.
סה. מִשָּׁעָה שֶׁאָדָם חוֹשֵׁב לַעֲשוֹת תְּשׁוּבָה, אֲזַי מְקַבְּלִין תְּפִילָּתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלּא עָשָׂה עֲדַיִן.
סו. כְּשֶׁתִּרְצֶה לַעֲשוֹת תְּשׁוּבָה, תְּבַקֵּשׁ מֵהַצַּדִּיק, שֶׁהוּא יַכְנִיס אוֹתְךָ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
סז. עַל יְדֵי חֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפָּר עָווֹן.
סח. עַל יְדֵי שֶׁתְּבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּתֵּן. לְךָ אַהֲבָה, עַל יְדֵי זֶה יְכַסֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פְּשָׁעֶיךָ.
סט. מִי שֶׁמִּתְוַדֶּה עַל עֲווֹנוֹתָיו, יִזְכֶּה שֶׁלּא יִצְטָרֵךְ לִמְכּר מִנַּחֲלַת אֲבוֹתָיו.
ע. כְּשֶׁאַתָּה מוֹכִיחַ אוֹתָם, שֶׁלּא תִּקְּנוּ חַטַּאת נְעוּרִים, תִּכְלל אֶת עַצְמְךָ עִמָּהֶם, וְעַל יְדֵי זֶה יְקַבְּלוּ מִמְּךָ.
עא. עִקַּר תִּקּוּן פְּגַם עֲווֹנוֹתָיו עַל יְדֵי הַכְנָעָה.
עב. צָרִיךְ אָדָם לְהוֹכִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְכָל בּקֶר.
עג. הָעַבְדוּת שֶׁאָדָם עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם בְּבַחֲרוּתוֹ כָּל יוֹם, עֶרְכּוֹ יָקָר מִשָּׁנִים רַבּוֹת שֶׁל עֲבוֹדָה לְעֵת זִקְנָתוֹ.
עד. אִי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּדַע אָדָם בְּחַיָּיו, אִם נִתְקַבֵּל תְּשׁוּבָתוֹ.
עה. מַה שֶׁאָנוּ רוֹאִים, שֶׁמִי שֶׁמַּתְחִיל לַעֲבד אֶת ה', יִסּוּרִים בָּאִין עָלָיו, זֶה מֵחֲמַת שֶׁהִתְחִיל מִתּוֹךְ יִרְאָה שֶׁל צֶדֶק.
עו. הַמַּתְחִיל לַעֲבד אֶת ה', הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לוֹ: יוֹדֵעַ אֲנִי, שֶׁחֶפְצְךָ וּרְצוֹנְךָ לַעֲבד אוֹתִי, אֲבָל מַה הוּא הַבְּטוּחוֹת שֶׁמָּא לְמָחָר תַּעֲזב אוֹתִי, אִם כֵּן אֵיךְ אֲקָרֵב אוֹתְךָ בִּשְׁבִיל הָרָצוֹן שֶׁרָצִיתָ, וְאֵיךְ אֲגַלֶּה לְךָ תֵּכֶף דְּבָרִים נִסְתָּרִים, אֶלָּא כֵּן תַּעֲשֶׂה: בִּתְחִלָּה אֱהַב אוֹתִי כָּךְ וְתַעֲשֶׂה מִצְווֹתַי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַמִּצְוָה, וַעֲבד אוֹתִי פָּשׁוּט. בְּלא חָכְמוֹת, וּכְשֶׁתַּעֲבד אוֹתִי כַּמָּה זְמַנִּים, אֲזַי אַאֲמִין לְךָ וַאֲגַּלֶּה לְךָ טַעַם וְשֵׂכֶל שֶׁל כָּל דָּבָר וְדָבָר וַאֲקָרֵב אוֹתְךָ בְּכָל מִינֵי הִתְקָרְבוּת, כִּי הַזְּמַן הָרַב שֶׁעָבַדְתָּ אוֹתִי מִקּדֶם הוּא בְּטוּחוֹת, שֶׁלּא תַּעֲזב אוֹתִי [הֵן אֱמֶת].
עז. בָּזֶה יוֹדֵעַ הָאָדָם, שֶׁבֶּאֱמֶת הוּא רוֹצֶה לַעֲבד, כְּשֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּפִרְסוּמוֹ.
עח. מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ דֶּרֶךְ הַשֵּׁם, יַקְטִין אֶת עַצְמוֹ.
עט. עַל יְדֵי תְּפִילָּה שֶׁהִיא בְּשַׁוְעָה יִמְחַל לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
פ. עַל יְדֵי שְׁקָרִים אֵין אָדָם יָכוֹל לְהֵיטִיב מַעֲשָׂיו.
פא. מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל אֶת הַיֵּצֶר הָרָע עַל יְדֵי הַמְשָׁכַת אוֹתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, יֵדַע שֶׁעֲדַיִן בְּרִשְׁעָתוֹ קַיָּם.
פב. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בְּמִצְווֹת, שֶׁעוֹשֶׂה בָּהֶם גַּם רְצוֹן הַבְּרִיּוֹת, יוֹתֵר מִבְּמִצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לְקוֹנוֹ.
פג. מוּטָב לָאָדָם לְקַיֵּם הַמִּצְוָה כְּפִי הָאֶפְשָׁר, מִלְהַנִּיחַ לְגַמְרֵי.
פד. תִּקּוּן הַגּוּף קדֶם תִּקּוּן הַנֶּפֶשׁ.
פה. הַבּוֹכֶה וּמִתְאַבֵּל עַל אָדָם כָּשֵׁר, מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו.
פו. מִצְוָה לְהַחֲזִיר [לְהַזְּהִיר] אֶת בְּנֵי אָדָם עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע, וְאִם אַתָּה יָרֵא, שֶׁלּא יִשְׁמַע לְךָ תּאמַר דְּבָרֶיךָ בְּשֵׁם צַדִּיק אַחֵר, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ אוֹתְךָ.
פז.. כָּל הָאוֹמֵר "וַיְכֻלוּ" בְּכַוָּנָה וּמִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְבַקְשִׁין מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּכַפֵּר לוֹ.
פח. הָעוֹנֶה "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא" בְּכָל כּחוֹ, אֲפִילּוּ יֵשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, מוֹחֲלִין לוֹ.
פט. אֵלּוּ אֵין רוֹאִין פְּנֵי גֵּיהִנּוֹם: דִּקְדוּקֵי עֲנִיּוּת וְחוֹלֵי מֵעַיִם וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נוֹשִׁים וְעל מַלְכוּת.
צ. הִתְחַזֵּק בַּמִּצְווֹת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהַיְכלֶת בְּיָדְךָ.
צא. הֶפְסֵד מָמוֹן מְכַפֵּר עַל גּוּפוֹ.
צב. הַצִּמָּאוֹן הוּא תִּקּוּן דְּבָרִים בְּטֵלִים.
צג. הַתְּשׁוּבָה מְבִיאָה רְפוּאָה לָעוֹלָם.
צד. תְּשׁוּבָה מִיִּרְאָה זְדוֹנוֹת נַעֲשִׂין כִּשְׁגָגוֹת, וּמֵאַהֲבָה נַעֲשִׂין כִּזְכֻיּוֹת.
צה. תְּשׁוּבָה מְקָרֶבֶת אֶת הַגְּאֻלָּה וּמַאֲרֶכֶת יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם.
צו. עַל יְדֵי תְּשׁוּבַת יָחִיד מוֹחֲלִין לוֹ וּלְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
צז. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִתְפַּיֵּס עַל יְדֵי וִדּוּי, וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ בָּנָה מִזְבֵּחַ וְהִקְרִיב קָרְבָּן.
צח. מִי שֶׁמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו.
צט. הַתּוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים מְכַפְּרִין.
ק. צְעָקָה וּבְכִיָּה בַּלַּיְלָה יוֹתֵר נִשְׁמַעַת לְרַחֵם.
קא. בַּעַל תְּשׁוּבָה יִתְפַּלֵּל עַל הַגֶּשֶׁם, וְעַל יְדֵי זֶה מְכַפְּרִין לוֹ עַל עֲווֹנוֹתָיו.
קב. כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְעַנִּין, אֵין נַעֲנִין, עַד שֶׁיִּהְיוּ עִם רְשָׁעִים בַּאֲגֻדָּה.
קג. הַדֶּרֶךְ שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם, שֶׁיֶּאֱהַב אֶת הַתּוֹכָחוֹת. וְיַחֲזִיק בֶּאֱמוּנָה יְתֵרָה.
