Tema 43
El encumbramiento
Quien infunde un temor excesivo en la comunidad sin que sea en aras del Cielo, no llega a ver un hijo talmid jajam. Quien empieza algo de una mitzvá y no lo termina, lo hacen descender de su grandeza. Cuando Hakadosh Baruj Hu castiga a los enemigos de Israel, les designa dirigentes que no son buenos. Y al hijo de un tsadik, cuando no anda por el camino recto, lo encumbran precisamente para que ande por el camino recto.
א. מִי שֶׁמַּטִּיל אֵימָה יְתֵרָה עַל הַצִּבּוּר שֶׁלּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵינוֹ רוֹאֶה בֶּן תַּלְמִיד־חָכָם.
Mediante la tsedaká uno se encumbra. Nadie asciende a la grandeza a menos que se le perdonen todas sus faltas. Y cuando encumbran a una persona importante, ya no la hacen descender. Mediante la sabiduría, la humildad y el trato con la gente, la palabra de uno se sostiene en lo alto.
ב. הַמַּתְחִיל בִּדְבַר מִצְוָה וְאֵינוֹ גּוֹמְרָהּ, מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִגְּדֻלָּתוֹ.
Cuando quieren encumbrar a algún tsadik y darlo a conocer, entonces Hakadosh Baruj Hu envía la discordia entre los malvados. Cuando alguien te desprecia y tú lo recibes con alegría, por ello merecerás honor y encumbramiento, con alegría. En cambio, quien no acepta el reproche, por eso mismo no es engrandecido.
ג. כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נִפְרָע מִשּׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, מְמַנֶּה לָהֶם פַּרְנָסִים שֶׁאֵינָם טוֹבִים.
El encumbramiento llega a quien repasa siempre su estudio, y llega mediante el reproche. A quien tiene a HaShem por Dios, con Él le viene la elevación. Mediante el cambio de nombre cambia el mazal. Pero por andar de viaje —de aldea en aldea y de ciudad en ciudad— sus palabras no son escuchadas.
ד. מְנַשְּׂאִין אֶת בֶּן צַדִּיק, כְּשֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר.
Quien defiende a Israel merece una gran elevación. Y quien goza de encumbramiento y teme tener que morir porque ha llegado el turno de que su compañero reciba ese mismo encumbramiento, que huya de tal encumbramiento, o que trace alguna estratagema para que sea su compañero quien huya de esa ciudad.
ה. עַל־יְדֵי הַצְּדָקָה מִתְנַשֵּׂא.
Cuando las personas acuden a alguien y le dicen: «Enséñanos el camino de HaShem», es cosa sabida que se encumbrará. Nadie se hace famoso a menos que Hakadosh Baruj Hu resplandezca sobre él desde lo alto. El encumbramiento llega mediante la confianza en el momento de la aflicción. Quien tiene entendimiento, con seguridad se elevará pronto. Y cuando el tsadik se eleva, el mundo se asombra de él.
ו. אֵין אָדָם עוֹלֶה לִגְדֻלָּה אֶלָּא־אִם־כֵּן מוֹחֲלִין לוֹ כָּל עֲווֹנוֹתָיו.
Quien odia el robo asciende a la grandeza. Mediante la sabiduría o el éxito uno se hace famoso. La persona a quien las naciones del mundo le dan regalos, sepa que su encumbramiento es firme, de parte de HaShem yitbaraj. Mediante el rezo de Tehilim uno se eleva. Y cuando una persona es encumbrada, es como si hubiera nacido ese mismo día.
ז. כְּשֶׁמְּנַשְּׂאִין אֶת אָדָם חָשׁוּב, אֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ.
Por evocar los nombres de la idolatría, uno no se encumbra. Mediante el estudio de aggadá por la noche, uno se encumbra. El encumbramiento llega por odiar la mentira, y llega mediante el amor a los tsadikim. Mediante un servicio hecho con entendimiento —y no como un mandamiento de hombres aprendido de memoria— con seguridad uno se encumbrará.
ח. עַל־יְדֵי חָכְמָה וְשִׁפְלוּת וּמְערָב בֵּין הַבְּרִיּוֹת, דִּבּוּרוֹ נִתְקַיֵּם לְמַעְלָה.
El encumbramiento llega mediante las palabras; también mediante la sumisión. Mediante el kidush haShem la persona se eleva. El encumbramiento llega mediante la compasión. Y mediante la fe uno domina sobre los soberbios.
ט. כְּשֶׁרוֹצִים לְנַשֵּׂא אֵיזֶה צַדִּיק וּלְפַרְסֵם אוֹתוֹ, אֲזַי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹלֵחַ מַחֲלקֶת בֵּין הָרְשָׁעִים.
Quien designa un dayán indigno, acabará cayendo en manos de los jueces de las naciones. Mediante el reproche en aras del Cielo, uno merece el encumbramiento. Mediante lo que edifica en Eretz Israel, merece el encumbramiento. Y mediante el honor a la Torá, merece el encumbramiento.
י. כְּשֶׁאֶחָד מְבַזֶּה אוֹתְךָ, וְאַתָּה מְקַבֵּל בְּשִׂמְחָה, עַל־יְדֵי זֶה תִּזְכֶּה לְכָבוֹד וְהִתְנַשְּׂאוּת בְּשִׂמְחָה.
No en todo momento puede uno ejercer su liderazgo, porque a veces llega una hora que no recibe su vitalidad sino de otro nasí. A quien Hakadosh Baruj Hu ha encumbrado, trátalo con honor y acércate a él. El encumbramiento de una persona es el bien del momento.
יא. מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל תּוֹכָחָה, עַל־יְדֵי זֶה אֵינוֹ נִתְגַּדֵּל.
יב. הִתְנַשְּׂאוּת בָּא לְמִי שֶׁמְּחַזֵּר תָּמִיד עַל לִמּוּדוֹ.
יג. הִתְנַשְּׂאוּת בָּא עַל־יְדֵי תּוֹכָחָה.
יד. מִי שֶׁה' אֱלקָיו, עִמּוֹ יִהְיֶה לוֹ עֲלִיָּה.
טו. עַל־יְדֵי שִׁנּוּי הַשֵּׁם נִשְׁתַּנֶּה הַמַּזָּל.
טז. עַל־יְדֵי הַנְּסִיעָה שֶׁנּוֹסְעִים מִכְּפָר לִכְפָר וּמֵעִיר לְעִיר, דְּבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים.
יז. מִי שֶׁמְּלַמֵּד זְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל, זוֹכֶה לַעֲלִיָה גְּדוֹלָה.
יח. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִתְנַשְּׂאוּת וְיָרֵא שֶׁלּא יִצְטָרֵךְ לָמוּת מֵחֲמַת שֶׁהִגִּיעַ עֵת שֶׁל חֲבֵרוֹ לְקַבֵּל אֶת הַהִתְנַשְּׂאוּת הַזּאת, יָנוּס מֵהִתְנַשְּׂאוּת הַזּאת, אוֹ לַעֲשֹוֹת תַּחְבּוּלָה שֶׁיָּנוּס חֲבֵרוֹ מֵהָעִיר הַזּאת.
יט. כְּשֶׁבְנֵי־אָדָם בָּאִים אֵצֶל אֶחָד וְאוֹמְרִים לוֹ: לַמְּדֵנוּ דֶּרֶךְ הַשֵּׁם, בְּיָדוּעַ שֶׁיִּתְנַשֵּׂא.
כ. אֵין אָדָם נַעֲשֲֶׂה מְפֻרְסָם אֶלָּא־אִם־כֵּן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מוֹפִיעַ עָלָיו מִלְמַעְלָה.
כא. הַהִתְנַשְּׂאוּת בָּא עַל־יְדֵי הַבִּטָּחוֹן שֶׁבִּשְׁעַת צָרָה.
כב. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂכֶל, בְּוַדַּאי יָרוּם בִּמְהֵרָה.
כג. כְּשֶׁהַצַּדִּיק נִתְרוֹמֵם, אֲזַי הָעוֹלָם תְּמֵהִים עָלָיו.
כד. מִי שֶׁשּׂוֹנֵא גֶּזֶל, עוֹלֶה לִגְדֻלָּה.
כה. עַל־יְדֵי חָכְמָה אוֹ הַצְלָחָה נַעֲשֲֶׂה מְפֻרְסָם.
כו. אָדָם שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם נוֹתְנִין לוֹ מַתָּנוֹת, יֵדַע שֶׁהִתְנַשְּׂאוּת שֶׁלּוֹ נְכוֹנָה מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
כז. עַל־יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים נִתְרוֹמֵם.
כח. כְּשֶׁנִּתְנַשֵּׂא אָדָם, הֲוֵי כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלָד.
כט. עַל־יְדֵי זְכִירַת שְׁמוֹת עֲבוֹדָה זָרָה אֵינוֹ מִתְנַשֵּׂא.
ל. עַל־יְדֵי לִמּוּד אַגָּדָה בַּלַּיְלָה מִתְנַשֵּׂא.
לא. הִתְנַשְּׂאוּת בָּא עַל־יְדֵי שֶׁשּׂוֹנְאִים שֶׁקֶר.
לב. עַל־יְדֵי אַהֲבַת צַדִּיקִים מִתְנַשֵּׂא.
לג. עַל־יְדֵי עַבְדוּת בַּדַּעַת, לא כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה, בְּוַדַּאי יִתְנַשֵּׂא.
לד. הִתְנַשְּׂאוּת בָּא עַל־יְדֵי דִּבּוּרִים.
לה. גַּם עַל־יְדֵי הַכְנָעָה.
לו. עַל־יְדֵי קִדּוּשׁ־הַשֵּׁם הָאָדָם נִתְרוֹמֵם.
לז. הִתְנַשְּׂאוּת בָּא עַל־יְדֵי רַחֲמָנוּת.
לח. עַל־יְדֵי אֱמוּנָה הוּא מוֹשֵׁל עַל בַּעֲלֵי־גַאֲוָה.
לט. מִי שֶׁמַּעֲמִיד דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, לְסוֹף שֶׁיִפּל בְּיַד שׁוֹפְטֵי אֻמּוֹת.
מ. עַל־יְדֵי תּוֹכָחָה לְשֵׁם שָׁמַיִם זוֹכֶה לְהִתְנַשְּׂאוּת.
מא. עַל־יְדֵי בִּנְיָן שֶׁבּוֹנֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, זוֹכֶה לְהִתְנַשְּׂאוּת.
מב. עַל־יְדֵי כְּבוֹד הַתּוֹרָה זוֹכֶה לְהִתְנַשְּׂאוּת.
מג. לָאו בְּכָל עֵת יָכוֹל אָדָם לְהַנְהִיג נְשִׂיאוּתוֹ, כִּי לִפְעָמִים בָּא עֵת, שֶׁאֵין לָעֵת הַזּאת חַיּוּת כִּי־אִם מִנָּשִׂיא אַחֵר.
מד. מִי שֶׁנִּשָּׂא אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, תִּנְהַג בּוֹ כָּבוֹד וְתֵלֵךְ אֶצְלוֹ.
מה. הִתְנַשְּׂאוּת שֶׁל הָאָדָם הִיא טוֹבַת הַשָּׁעָה.
