Capítulo 156
El paseo
También esto es un impulso del hombre. En los días de verano la gente se prodiga en solazarse en los jardines, bajo un árbol frondoso, a la orilla de los ríos y los arroyos; allí comen y beben sin medida y se entregan a una alegría desenfrenada. Y hay quienes andan tan ávidos de los placeres y vanidades de este mundo que madrugan para salir antes de la tefilá de shajarit, faltan a la tefilá en tzibur y al bet haknéset, y se dejan arrastrar por comilonas y bebida, hasta que la noche no es sino prolongación del día — y todo ello es vanidad y aflicción de espíritu.
Y cuántas transgresiones se derivan de esto, como bien lo ve quien está atento: en todos esos banquetes entre amigos, sus males acarrean tras de sí un mal tras otro; y a ello se suma el propio paseo, pues ya dijeron en el sagrado Zohar que nos está prohibido mirar cosa alguna que alegre el corazón, ya que el humo del incendio del Bet Hamikdash pesa sobre nuestros ojos.
טיול - גם זה יצר הוא באנוש, שבימות הקין מרבים העם לרעות את עצמם בגנים תחת עץ רענן, על שפת הנהרות והיאורים, ומרבים שם לאכל ולשתות ולשמח שמחת הוללות, ויש שהם להוטים הרבה אחר תענוגי והבלי העולם הזה, והם מקדימים לילך קדם תפלת שחרית, ומבטלים תפלה בצבור ובבית הכנסת, ונמשכים אחר אכילה ושתיה מרבה, עד שהלילה הולך אחר היום, והכל הבל ורעות רוח. וכמה עברות נמשכות מזה, כאשר יראה העומד על המשמר בכל סעודות מרעות, שרעותי"ה מובאות אחריה רעה אחר רעה, ונוסף גם הוא בטיול, שהרי אמרו בזהר הקדוש שאסור לנו לראות דבר המשמח את הלב, שעשן שרפת בית המקזדש על העינים:
Con todo, hay margen para eximir el paseo, e incluso cierta mitzvá en él, en algún caso: si alguien padece de melancolía —la enfermedad de la bilis negra—, o está abatido y con el corazón embotado, puede pasear un poco, muy de tarde en tarde, con dos o tres hombres joviales, en un paraje que ensanche el corazón, para que olvide su tristeza y se le alivie el ánimo; y que así, de inmediato, pueda volver a estudiar la Torá, y comprender y discernir y servir a su Creador con servicio pleno, gozando de salud. Pero todo ello a condición de que sus actos sean leshem shamáyim; entonces quizá HaShem se lo cuente como mitzvá, siempre que no haya allí ni el menor asomo de algo prohibido ni merma alguna de mitzvá.
Pero el hombre íntegro, apegado a HaShem con gran amor, desdeñará todo esto: no hallará sosiego, ni mejor paseo, ni mayor deleite que estar sentado en el bet hamidrash, como dijeron nuestros maestros de bendita memoria: el bet hamidrash es un vergel para los tsadikim y una prisión para los malvados. En cambio, quien no está tan apegado a HaShem necesita, de tanto en tanto, ceder una parte y satisfacer un poco a su yetzer —pero precisamente en honor de su Creador—; y esto es cosa que queda entregada al corazón, y Elohim escrutará esto y cuanto se le parece, pues Él conoce los secretos ocultos del corazón.
וכבר יש מקום פטור וקצת מצוה לטיל, כגון אם הוא חולה מחלי המרה שחורה, או שהוא עצב ולבו אטום, יוכל לטיל מעט פעם ביובל עם שנים או שלשה אנשים גברי בדיחי במקום שמרחיב לבו של אדם כדי שישכח עצבו, ויהא לבו רחב רחב, ומיד נקרי בתורה, ויוכל להבין ולהשכיל ולעבד את בוראו עבודה שלמה בהיותו בריא, אולם באפן שמעשיו לשם שמים, אז אולי ה' יחשב לו למצוה, כשלא יהא שם שום נדנוד אסור ושום חסרון מצוה. אבל האיש השלם, שהוא דבק בה' באהבה רבה ימאס בכל אלה, ולא ימצא קרת רוח וטיול טוב ותענוג גדול יותר מהיותו יושב בבית המדרש, כמאמר רבותינו ז"ל בית המדרש הוא פרדס לצדיקים ומאסר לרשעים, אבל מי שאינו דבק כל כך בה', צרך הוא לו כפעם בפעם לתן חלק ולעשות מעט רצון יצרו לכבוד יוצרו דוקא, והוא דבר המסור ללב ואלקים יחקר את זאת וכזאת, כי הוא יודע תעלומות לב:
