Capítulo 174
La rectitud
Al hombre le conviene no atenerse al dictamen estricto de la Torá, sino guiarse por lo recto. Porque Yerushaláyim no fue destruida sino por haberse atenido al dictamen estricto de la Torá (Bavá Metsiá 30b): entonces también Hakadosh Baruj Hu los juzgó según su propia medida, conforme al derecho riguroso, y resultaron culpables. Y no hay duda de que quien toma el dinero de su prójimo conforme al derecho, pero no conforme a lo recto, tendrá que rendir cuentas y es culpable ante el tribunal del Cielo. Por ejemplo: quien deja un depósito en manos de su prójimo, y a este se lo roban o se le pierde —aunque el derecho lo obligue a pagar, no es recto pagarle con un mal el favor que hizo, sin que hubiera habido violencia en sus manos—; y muchos casos parecidos.
Pero el yetzer hará está siempre al acecho y le cierra los ojos, de modo que nadie ve su propia culpa, y el camino de cada uno le parece recto a sus propios ojos. Por eso, quien quiere obrar el bien y lo recto debe consultarlo con un talmid jajam; y si no hay allí nadie con quien consultarlo, que lo consulte con su Creador e imagine que fuera al revés —que su prójimo le reclamara a él—: ¿le parecería entonces bueno y recto? Al hombre se lo conoce por su bolsillo: que no ponga los ojos en el dinero, porque la riqueza que llega sin rectitud acabará en pérdida. Y conviene nombrar en cada ciudad comerciantes juiciosos que asistan al que dictamina el derecho; por medio de ellos el caso se resolverá según el arreglo y según lo recto —cerca del derecho, pero más allá de su estricta letra—, y entonces también HaShem otorgará el bien más allá de la estricta letra del derecho.
ישרות - ראוי לאדם, שלא להעמיד דבריו על דין תורה, אלא לילך אחר הישר, שהרי לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה (ב"מ ל, ב), שאז גם הקדוש ברוך הוא דן אותם על פי מדותם לפי הדין הגמור, ונמצאו חיבים. ובודאי שהנוטל ממון מחברו על פי הדין שלא על פי הישר עתיד לתן את הדין וחיב בדיני שמים, כגון הנותן פקדון לחברו ונגנב או נאבד ממנו, שאף אם הדין מחיבו לשלם, אינו מן הישר שישלם לו רעה על החסד שעשה על לא חמס בכפיו, וכהנה רבות. אבל יצר סמוך אוחז שמורות עינים, ואין אדם רואה חובה לעצמו, ודרך איש ישר בעיניו. וראוי למי שרוצה לעשות הטוב והישר, שימלך בתלמיד חכם, ואם אין שם מי שימלך עמו, ימלך בקונו ויחשב כאלו היה להפך, שחברו היה תובע ממנו, האם היה טוב וישר בעיניו. ואדם נכר בכיסו, שלא יתן עיניו בממון, כי עשר הבא שלא בישר יהיה לחסר. וראוי להעמיד בכל עיר אנשים סוחרים דעתנים, שיעמדו לימין המורה צדק ועל ידם יגמר הדין על פי הפשר ועל פי הישר, וקרוב לדין לפנים משורת הדין, ואז גם ה' יתן הטוב לפנים משורת הדין:
Y lo mismo: la rectitud hace mucha falta en el estudio, que también ha de ser recto. Que uno no tome caminos torcidos, lejanos y forzados para sostener su propia opinión, porque así su estudio no será grato. Ese proceder es el que multiplica la acusación, las disputas y la destrucción de mundos; en cambio, de todo hombre recto, que va reconociendo la verdad, se dice (Berajot 17a): «Dichoso quien se afana en la Torá y da satisfacción a su Creador». Y son ellos los que aumentan la paz en el mundo.
וכן הישרות צריך מאד בענין הלמוד שיהא ישר, ולא יפנה דרך עקלתון ודרך רחוקה ודחוקה להחזיק בסברתו, כי לא לרצון יהיה למודו. ומדה זו היא המרבה קטגוריא ומחלוקות והחרבת עולמות, אבל כל ישר, שהולך ומודה על האמת, עליו נאמר (ברכות יז, א) אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו. והן הם מרבים שלום בעולם:
