Capítulo 204
La lengua vernácula
Hoy son muchos los que no entienden la lengua sagrada. Ya se han multiplicado los libros en lengua vernácula para el pueblo que se sirve de ella; y, aún así, mientras dure el mundo, quien quiera dar mérito a Israel hará bien en dedicarse a escribir en esa lengua órdenes de rezos, compendios de halajot y amonestaciones de mussar y buen juicio. Eso vale más que sacar libros de pilpul o de derashot: estos quedan arrinconados y solo aprovechan a uno en toda una ciudad y una vez cada cincuenta años, mientras que los libros en lengua vernácula pasan por las manos de muchos, hombres y mujeres.
Hay hombres y mujeres cuya alma anhela buscar a Elohim y ocuparse del estudio que lleva a la práctica, solo que les falta capacidad para entender y sus corazones no alcanzan a comprender. Por eso, quienes escriben e imprimen muchos libros para los que hablan la lengua vernácula —lo nuevo junto con lo antiguo— dan mérito a la multitud, y el mérito de la multitud depende de ellos.
לעז - הן רבים עתה עם הארץ, שאין מבינים בלשון הקדש. וכבר רבו ספרי הלועזים לעם לועז, ועוד כל ימי הארץ הרוצה לזכות את ישראל, ימלא ידו לכתב סדרי תפלות וקצורי דינים ותוכחות מוסר השכל בלעז, וזה יותר טוב מלהוציא ספרי פלפולים או דרושים, אחר שהם מנחים בקרן זוית, ואין מועילים אלא לאחד מעיר ופעם ביובל, אבל ספרי הלועזים, יד רבים אנשים ונשים ממשמשת בהם"ויש אנשים ונשים שנפשם חשקה לדרש אלקים ולעסק בתלמוד המביא לידי מעשה, אלא שקצור קצרה ידם מהבין, ומהשכיל לבותם. ובכן הכותבים והמדפיסים ספרים הרבה ללועזים חדשים, עם ישנים הן הם מזכים את הרבים, וזכות הרבים תלוי בהם:
Y es verdad que la virtud de la lengua sagrada es grande, hasta el punto de que dijeron que quien es capaz de hablar siempre en la lengua sagrada, aun de cosas mundanas, adquiere santidad; y son palabras hondas. En cada letra hay secretos supremos, y con ellas edifica el hombre en los cielos sus altas moradas; y aunque no sepa qué está diciendo, ante el Cielo está revelado, y «la obra de nuestras manos afírmala sobre nosotros». Con todo, entre el que entiende lo que dice y el que no lo entiende hay la misma diferencia que entre la luz y la oscuridad. Por eso, habiendo «un tiempo para cada afán», aférrate a esto y de aquello tampoco apartes tu mano, porque no sabes cuál prosperará; y así, ambos a la vez son buenos. Y el hombre que desea la vida, que persiga los libros provechosos para la cura y la reparación del alma como el cazador persigue a la perdiz por los montes, porque de todo pedirá Elohim cuentas en el juicio —también de aquello que pudo aprender y no aprendió—, y grande es el estudio que lleva a la práctica (Meguilá 26a; Kidushín 40b).
(Yo mismo habría querido escribir mis cuadernos —con los que pretendo dar mérito a la multitud— en lengua vernácula; pero como la lengua sefardí no sirve por igual a los ashkenazíes, a los italianos y a los demás pueblos, preferí la lengua sagrada, que es común y provechosa para todas las lenguas. Y dejé lugar a otros: si quieren dar mérito a la multitud de la gente sencilla, que los traduzcan a la lengua vernácula de cada pueblo, como se hizo con el libro «Shévet Musar», y su recompensa vendrá doblada del Cielo.)
והן אמת שסגלת לשון הקדש רבה היא, עד שאמרו שמי שיוכל לדבר לעולם אפלו מלי דעלמא בלשון הקדש, קונה קדשה, והדברים עתיקים. ובכל אות ואות יש רזין עלאין ובונה בשמים עליותיו, ואף אם לא ידע מאי קאמר קמי שמיא גליא ומעשה ידינו כוננה עלינו, אבל כל קבל דנא יש הפרש במבין מה שאומר לאין מבין כהפרש האור מן החשך, ולכן עת לכל חפץ, אחז בזה וגם מזה אל תנח ידך, כי אינך יודע איזה יכשר, ולכן שניהם כאחד טובים. ומי האיש החפץ חיים, ירדף אחר הספרים המועילים לרפואת ולתקון הנפש כאשר ירדף הקורא בהרים, כי על הכל יביא אלקים במשפט, על אשר היה יכול ללמד ולא למד, ותלמוד גדול שמביא לידי מעשה (מגילה כו א קדושין מ, ב). (וחפץ הייתי לכתב קונטרסי, אשר כונתי בהם לזכות את הרבים, בלשון לעז, רק מפני שלשון ספרדי אינו שוה לאשכנזים ואיטליני ושאר לשונות, לכן בחרתי בלשון הקדש, שהוא שוה ומועיל לכל הלשונות, והנחתי מקום לאחרים, אם ירצו לזכות לרבים מעמי הארץ, שיעתיקום בלעז ללשונותם כמו שעשו בספר "שבט מוסר" ויבוא שכרם כפול מן השמים):
