Capítulo 365
El salario del jornalero
Pagar al jornalero es una de las 613 mitzvot: darle su salario el mismo día, como está escrito (Devarim 24:15) «En su día le darás su salario».
Escribieron los kabbalistas que la segulá de esta mitzvá es que, quien la cumple durante los días de la semana, merece en ese Shabat un añadido de néfesh, rúaj y neshamá. Y como este beneficio es tan grande, conviene que quien HaShem ha dotado de medios procure dar trabajo entre semana para cumplir así esta mitzvá.
Con mayor razón recae la obligación sobre los miembros de la comunidad de pagar el salario en su día, semana tras semana, a todos los que sirven al público —como jazanim, shamashim y melamdim—. Y es mala la costumbre que se sigue en algunos pueblos, donde entregan una lista a los empleados de la comunidad para que ellos mismos cobren de los particulares. Hay entonces no pocos particulares que no pagan en su día y despiden al empleado con un «vete y vuelve», un día tras otro; y aunque este clame, no se le atiende. Esto es, sin duda, pecado de la comunidad y afrenta para ella: que los muchos estén en deuda con uno solo y no paguen en su día a quienes sirven al público en la obra del Cielo, y que estos anden errantes tras el pan. No haya cosa semejante en Israel.
שכר שכיר - שכר שכיר היא אחת מתרי"ג מצות לשלם לו שכרו ביומו, דכתיב (דברים כד טו) ביומו תתן שכרו. וכתבו המקבלים שסגלת מצוה זו שבקימו אותה בימי השבוע, יזכה באותו שבת לתוספת נפש רוח נשמה. ולפי התועלת הזה כי רב הוא, ראוי למי שחננו השם יכלת, שיבקש לתן לעשות מלאכה בתוך השבוע כדי לקים מצוה זו, ועל אחת כמה וכמה חיובא רמיא על אנשי הקהל לשלם שכרם ביומן מדי שבוע בשבוע לכל העוסקים עם הצבור, כגון חזנים, שמשים, מלמדים. ורע המעשה שעושים בקצת כפרים שנותנים רשימה ביד משרתי הקהל שהם יגבו מן היחידים, ויש כמה יחידים שאין משלמין ביומן ודוחין את המשרתים בלך ושוב מיום ליום וצועקים ואינם נענים, זו ודאי חטאת הקהל הוא וחרפה הוא להם שהרבים יהיו חיבים ליחיד ולא ישלמו ביומו להעוסקים עם הצבור במלאכת שמים ושיהיו נודדים ללחם, לא תהא כזאת בישראל:
